הרב אברהם יהושע צוקרמן

פועלו, משנתו התורנית והגותו של הרב אברהם יהושע צוקרמן זצ"ל

מסלול חיים ודיוקן אישי: שילוב תורה, עבודה והנהגה

הרב אברהם יהושע צוקרמן זצ"ל (1938–2021) נמנה עם הדמויות התורניות והחינוכיות המשפיעות ביותר בציונות הדתית בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21.^{[1, 2]} הוא נולד בבלגיה למשפחה שהיגרה מגרמניה, התחנך בבית ספר ציבורי ובנערותו היה פעיל בולט בתנועת בני עקיבא.^{[1, 3]} בשנות ה-60 של המאה ה-20 עלה לישראל והחל את לימודיו בישיבת מרכז הרב, שם הפך לאחד מתלמידיו המובהקים והקרובים ביותר של ראש הישיבה, הרב צבי יהודה הכהן קוק (הרצי"ה).^{[3, 4]} הרצי"ה זיהה את סגולותיו הלימודיות והחינוכיות של הרב צוקרמן, ומינה אותו לשמש כר"מ לבוגרי צבא בישיבה.^{[1, 3]} מינוי זה שיקף את האמון הרב שרחש לו הרצי"ה, אשר הוביל בעצמו את בנייתה של מרכז הרב כאימפריה חינוכית ותורנית שהצמיחה מאות רבנים ומוסדות, והצליחה להגשים בפועל את החזון הגדול של הראי"ה קוק במקום שבו יוזמות היסטוריות קודמות, כגון תנועת "דגל ירושלים", לא הגיעו לכדי מימוש מלא.^[5]

אחד המאפיינים המובהקים ביותר של אישיותו ודרכו של הרב צוקרמן היה סירובו העקבי להתפרנס מלימוד תורה או מקבלת תמיכה כלכלית ממוסדות תורניים במהלך שנות לימודיו.^{[1, 3]} הוא הקפיד להתפרנס מיגיע כפיו ועסק בהוראה ובעבודות פיזיות מגוונות, ובכלל זה עבד כפועל בניין.^{[1, 3]} נוסף על כך, החזיק בבעלותו פרדס רימונים סמוך לקיבוץ מירב.^{[1, 3]} שילוב זה בין עמל רוחני מעמיק לבין עבודת אדמה ובניין פיזי של הארץ עיצב את דמותו כמודל לחיקוי עבור תלמידיו, בפרט אלו ששירתו בצה"ל, ולמדו ממנו כיצד לחבר באופן מוחשי וישיר בין האידיאליזם התורני הגבוה ביותר לבין חיי המעשה והחול.^[6] הרב צוקרמן, שהיה נשוי ואב לילדים (בהם יאיר צוקרמן), הנהיג את משפחתו ותלמידיו ברוח זו של פשטות, עמל ודבקות במשימה.^{[1, 3, 6]}

הרב צוקרמן נפטר ממחלת הסרטן בליל ג' באלול ה'תשפ"א ונטמן בבית הקברות שבהר הזיתים.^{[1, 3]} תאריך פטירתו – יום פטירתו של הראי"ה קוק – נתפס בעיני תלמידיו כבעל משמעות סמלית עמוקה, בהתחשב בכך שחלק ניכר מחייו הוקדש להבנת כתבי הראי"ה, להעמקה בהם ולהנגשתם לדורנו.^[6]

הגותו ומשנתו התורנית: אלוהות דינמית, תיקון הרע וההסברה המושגית

במרכז משנתו התורנית של הרב צוקרמן עמדה התפיסה כי היהדות אינה מערכת דתית טקסית המנותקת מן החיים הממשיים, אלא היא "טבע החיים" עצמו.^[6] לפיו, על האדם לחיות את חייו באמיתיות ובטבעיות, ומתוך קיומו הטבעי והבריא הוא מביא את הנוכחות האלוהית אל תוך העולם וממילא מקיים את המצוות באופן אורגני.^{[3, 6]} גישה זו שללה גינונים חיצוניים או דתיות מאולצת ותבעה מן הלומדים התבוננות פנימית עמוקה ודבקות ברצון ה' הנובע מעצמיותם.^[3]

היבט ייחודי ומרכזי במשנתו האמונית עוסק בהגדרת היחס שבין האדם לבוראו. הרב צוקרמן הדגיש כי אין לתפוס את הקדוש ברוך הוא אך ורק כבורא העולם ההיסטורי, אלא כמי שמחדש את הבריאה בכל יום ובכל רגע.^[8] תפיסה זו מעבירה את כובד המשקל הדתי מחוויה של זיכרון היסטורי סטטי למערכת יחסים חיה, דינמית ואקטיבית, שבה הבריאה כולה נמצאת בתהליך מתמיד של התפתחות והתעלות אלוקית.

התפתחות זו כוללת גם את ההתמודדות עם כוחות הרע בעולם. בהגותו הציג הרב צוקרמן את הרעיון של "הפיכת הרע לריע", המהווה מימוש של תכונת החברתיות הטבעית של האדם.^[8] על פי גישה זו, תהליך התיקון הרוחני אינו מבוסס על השמדה או הדחקה של הכוחות השליליים במציאות, אלא על פדגוגיה של התמרה – הפיכת הרע לחבר ושותף (ריע) על ידי ניתוב כוחותיו העוצמתיים אל אפיקים חיוביים ובנייה של הרמוניה חברתית וקוסמית רחבה יותר.

משנה רוחנית זו דרשה גם מתודולוגיה חינוכית מתאימה לדור הגאולה. הרב צוקרמן תפס את התשובה הראויה לדורנו כתשובה הנובעת מאהבה, מתוך לימוד, העמקה וקשר פנימי עמוק.^[4] בהתבסס על "מאמר הדור" של הראי"ה קוק, הוא גרס כי הדור הנוכחי הוא דור בעל "רוח גדול", אשר חפץ ומוכרח לשמוע דברים גדולים ומשמעותיים בכל מקום שהוא פונה אליו.^[4] לפיכך, לא ניתן להסתפק בדרישות הלכתיות או דתיות מצומצמות, אלא יש להציג בפני הדור את מלוא רוחבה ועומקה של תורת ארץ ישראל.^[4]

תרומתו הפדגוגית הבולטת של הרב צוקרמן להפצת תורת הראי"ה קוק באה לידי ביטוי ביכולתו לשמש כ"מילון מושגים" מדויק עבור הלומדים.^[2] הוא ניחן בכושר ניתוח חד ובהיר, שהצליח לתרגם את השפה השירית והמורכבת של הראי"ה להגדרות חדות, שיטתיות וברורות עבור אדם מן השורה.^[2] בשל חתירתו לדיוק מוחלט, נמנע הרב צוקרמן מלכתוב ספרים במהלך מרבית שנות חייו, מתוך חשש שכל ניסוח בכתב שאינו קולע אל האמת המוחלטת עלול לעוות את הרעיון.^[2] תורתו עברה בעל פה ובנתה קאדר שלם של רבנים ומחנכים שהפכו למובילי דרך בציונות הדתית.^[2] רק בשנותיו האחרונות, ולבקשתו המפורשת, נערכו כמה משיחותיו ויצאו לאור כספרים וחוברות.^[9]

מוסדות תורה והוראה: פריסה ארצישראלית רחבה

הרב צוקרמן היה ר"מ ומורה דרך בלתי נלאה שהשפיע על אלפי תלמידים במסגרות לימודיות מגוונות בכל רחבי הארץ.^{[2, 3]} במשך למעלה משלושים שנה לימד שיעורי אמונה קבועים בישיבת "עטרת ירושלים" (עטרת כהנים) השוכנת בלב העיר העתיקה בירושלים.^[3] שיעוריו התאפיינו בקביעות ובהתמדה יוצאות דופן והיו מובנים במתכונת שבועית קבועה, שכללה שיעורים לקבוצה הבוגרת בימי שלישי, שיעורים ייעודיים לתלמידי שנה א' בימי שישי בבוקר, שיעור כללי לכל הישיבה במהלך קבלת שבת, ושיעור אינטימי יותר בביתו שבשכונת שערי חסד בשבת בבוקר.^[3]

במהלך השנים לימד הרב צוקרמן במוסדות תורניים רבים נוספים, בהם ישיבת מרכז הרב שבה שימש כר"מ לגמרא ולאמונה.^{[1, 3]} בשנת 1997, על רקע חילוקי דעות אידיאולוגיים וחינוכיים בישיבת מרכז הרב, היה הרב צוקרמן בין קבוצת הרבנים הבולטת שפרשה מן הישיבה והקימה את ישיבת "הר המור", שבה המשיך ללמד שיעורי אמונה לבוגרי צבא.^{[1, 3]} הוא לימד באופן קבוע גם בישיבת שבי חברון, במכון מאיר, ובמשך תקופה קצרה אף בישיבת מעלה אדומים.^{[1, 3]} דרכו החינוכית התאפיינה בדרישה בלתי מתפשרת להעמקה טקסטואלית בספרי היסוד של המחשבה היהודית.^[3]

ספרי היסוד הקבועים בהוראתו של הרב צוקרמן:

• ├── ספרות קלאסית: מסילת ישרים ◄ שמונה פרקים ◄ ספר הכוזרי ^[3]
• └── תורת הראי"ה: ספר אורות ◄ הקדמת עולת ראיה ◄ אורות התשובה ◄ אורות התורה ^[3]

המפעל הציבורי: תנועת "אל עמי" וההתיישבות העובדת

אחד ממפעליו הציבוריים החשובים ביותר של הרב צוקרמן היה הקמת תנועת התשובה והחינוך "אל עמי" ועמידה בראשה, לצד שותפו לדרך הרב אלישע וישליצקי זצ"ל.^{[1, 4, 7]} התנועה הוקמה על ידי תלמידי הרצי"ה מתוך שאיפה לפנות אל הציבור הישראלי הרחב, להפיץ את ערכי היהדות והאמונה ולחבר את חלקי העם השונים למורשתם.^{[4, 7]} תחת הדרכתו, פעלה התנועה ביישובים רבים של ההתיישבות העובדת, מתוך הבנה כי החיבור לתורה צריך לצמוח מתוך נקודות היישוב החלוציות.^{[1, 3]}

סניף התנועה בצפון ("אל עמי - אל עצמי"), שהפך לעמותה עצמאית המפעילה כ-150 עובדים ומתנדבים, מדגים את רוחב היריעה של המפעל החינוכי שהתווה הרב צוקרמן.^[7] העמותה מפעילה מערך רחב של בנות שירות לאומי במסגרת "זהות - איגוד המרכזים לזהות יהודית", המעביר פעילויות חווייתיות ותכני זהות בבתי ספר ממלכתיים יסודיים ובקהילות.^[7] פרויקט "אל עצמי", שהחל לפעול בשנת 2002, כולל תוכניות מובנות לערכים ולזהות יהודית בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכוניים, וכן תוכניות הכנה ממוקדות לשירות משמעותי בצה"ל.^[7] פרויקט נוסף של התנועה הוא "דפי לימוד", המנגיש דפי לימוד צבעוניים ללימוד משותף של הורים וילדים, המתורגמים גם לצרפתית ולאנגלית ונשלחים לקהילות בתפוצות.^[7] בנוסף, פרויקט "קש"ת" (קיץ של תורה) שהושק בשנת 2014 מעניק חוויית למידה תורנית לעשרות אלפי ילדים במהלך חופשת הקיץ.^[7]

במסגרת תנועת "אל עמי", יזם הרב צוקרמן בשנת 1980 את הקמתו של גרעין תורני בעיר אילת, שהחל ככולל אברכים ומדרשה ללימודי יהדות, וממנו התפתחה בהמשך ישיבת "איילת השחר".^{[1, 3, 7]} לצד פעילות זו לבנים, יזם הרב צוקרמן גם את הקמתה של "מדרשת הרובע" לבנות בעיר העתיקה בירושלים, במטרה להעניק השכלה תורנית ואמונית מעמיקה לנשים.^{[1, 3]}

הרב צוקרמן שימש כמורה דרך רוחני בולט עבור ההתיישבות בחבל ימית ובגוש קטיף.^{[1, 3]} הוא ליווה באופן הדוק את קליטתם התורנית של העולים באזורים אלו, והיה מורה הדרך הרוחני המרכזי של היישוב עצמונה ושל יישובים נוספים בחבל ימית.^{[1, 3]} במהלך המאבק הציבורי נגד פינוי חבל ימית, היה הרב צוקרמן בין הרבנים הבולטים שהגיעו פיזית למקום כדי לחזק את רוחם של התושבים ושל פעילי המחאה, מתוך אמונה בלתי מתפשרת בקדושת הארץ ובחשיבותה של ההתיישבות.^[1]

ביטוי נוסף לחתירתו הבלתי אמצעית לחיבור בין חלקי העם היה מנהגו, שהחל בשנות ה-80 של המאה ה-20, לערוך את תפילות יום הכיפורים בקיבוץ גונן שבגליל העליון.^{[1, 3]} הרב צוקרמן נהג להגיע לקיבוץ יחד עם בני משפחתו ותלמידיו הרבים, במטרה לקיים את התפילות במשותף עם חברי הקיבוץ שאינם שומרי מצוות, ליצור גשרים של הבנה הדדית ולחשוף בפניהם את עומקם ויופיים של ימי הרחמים והסליחות.^{[1, 3]}

הפעילות הבינלאומית: הממשק עם יהדות צרפת והובלת העלייה

לצד פעילותו הענפה בארץ, פעל הרב צוקרמן לאורך עשרות שנים בקרב יהדות התפוצות, ובמיוחד בקהילות דוברות הצרפתית.^{[1, 3]} ראשיתו של קשר זה בשנת 1968, כאשר נסע לצרפת והעביר בפריז סמינר ציוני-דתי בניהולו של הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו).^{[1, 3]} מפגש זה הניח את היסודות לשיתוף פעולה ארוך טווח, במסגרתו פעל הרב צוקרמן בשליחויות תכופות, הפעיל שליחים לפעילות תורנית-ציונית בקרב הקהילות בגולה, וליווה מקרוב את יוזמות העלייה שלהן.^{[1, 3]}

מפעל העלייה של הרב צוקרמן התאפיין בראייה אסטרטגית ומבנית.^[6] הוא נהג לנסוע אחת לכמה שבתות לסמינריונים בצרפת, במטרה לגבש את הקהילות המקומיות, להעניק להן ליווי רוחני צמוד ולבנות את חוסנן האמוני עוד בטרם העלייה לארץ.^[6] גישה זו הבטיחה כי המשפחות והקהילות שעלו בהדרכתו נקלטו בארץ בצורה מיטבית, השתקעו בה באופן קבוע ולא שבו לחו"ל.^[6] הערכות של תלמידיו מלמדות כי היקף העלייה שהוביל הרב צוקרמן באופן אישי עלה על זה של גופים רשמיים, והותיר חותם קבוע על הרכב הקהילות הדתיות-לאומיות בארץ.^[6]

יצירתו התורנית וכתביו

אף שבמהלך מרבית שנות חייו נמנע הרב צוקרמן מלפרסם את שיעוריו בכתב בשל חתירתו לדיוק מוחלט, בשנותיו האחרונות וביוזמתו האישית נערכו ויצאו לאור מספר חיבורים המרכזים את הגותו האמונית והחינוכית.^{[2, 9]} חיבורים אלו מהווים כיום כלי עזר מרכזיים להוראת משנתו:

סיכום

הרב אברהם יהושע צוקרמן זצ"ל מייצג דגם מנהיגותי ייחודי בציונות הדתית, המשלב בין קפדנות אינטלקטואלית בלתי מתפשרת לבין עשייה חלוצית וציבורית רחבת היקף.^{[2, 6]} דרכו החינוכית והגותו האמונית לא נשארו בגדר תיאוריה מופשטת בתוך כותלי בית המדרש, אלא תורגמו באופן עקבי למעשים בשטח: מהקמת מוסדות תורה וחינוך באילת, בירושלים ובחבל ימית, דרך הובלת תנועת "אל עמי" ופרויקטים חינוכיים לכלל הציבור הישראלי, ועד להעלאת קהילות שלמות מצרפת והשתלבותן בארץ.^{[1, 3, 6, 7]}

חתירתו העקבית של הרב צוקרמן לדיוק מושגי, אמונתו העמוקה בטבעיות החיים היהודיים ותפיסתו את האלוהות ככוח אקטיבי המחדש את הבריאה בכל יום, אפשרו לו לבנות גשרים איתנים בין מגזרים שונים בחברה הישראלית ולעצב את השקפת עולמם של אלפי תלמידים, הממשיכים להוביל את מוסדות החינוך וההתיישבות בארץ.^{[3, 6, 8]} מורשתו התורנית, המונגשת כיום הן באמצעות תלמידיו הרבים והן באמצעות ספריו וחיבוריו שיצאו לאור, נותרת נדבך יסודי וחי בבניין התורה והזהות היהודית במדינת ישראל.^{[2, 3]}