הרב שלום שרעבי (הרש"ש)

הרקע ההיסטורי והביוגרפי: מתימן לירושלים

רבי שלום מזרחי דידיע שרעבי, הידוע בכינויו "הרש"ש הקדוש" או "אור השמ"ש", נמנה עם הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של הקבלה היהודית.^{[1, 2, 3, 4]} מועד לידתו המדויק נע בין שנת ת"ע (1710) לשנת ת"פ (1720) בעיר שרעב שבתימן, שהייתה מרכז תורני בולט הידוע בריבוי חכמיו וסופריו.^{[4, 5, 6]} מסורת מקומית קושרת את לידתו של הרש"ש באופן סימבולי לפטירתו של גדול משוררי ומקובלי תימן, רבי שלום שבזי, בבחינת "וזרח השמש ובא השמש", והרש"ש אף נקרא על שמו.^{[3, 4]} ילדותו של הרש"ש הייתה רוויית קשיים כלכליים; לאחר פטירת אביו, רבי יצחק, נאלץ הנער לעסוק ברוכלות נודדת בין ערים וכפרים כדי לכלכל את משפחתו.^{[6, 7]} חרף הדוחק העצום, שילב שקידה יוצאת דופן בנגלה ובנסתר, וכאשר הרוויח כדי מחייתו הבסיסית לאותו היום, מיד פנה לבית המדרש והעמיק בלימוד הקבלה שהיה נפוץ בקרב חכמי תימן.^[6]

מאחר שבספרות התורנית נעשה שימוש תדיר באקרונים "הרש"ש", נדרשת הבחנה ביבליוגרפית מדויקת בין שלוש דמויות מרכזיות המכונות כך, כדי למנוע בלבול מושגי במחקר ההיסטורי:

נקודת המפנה הביוגרפית של הרש"ש הקדוש התרחשה בעקבות נס הצלה דרמטי בעיר צנעא.^{[4, 6]} אישה מוסלמית עשירה ניסתה להניאו מדרכו המוסרית תחת איומי מוות, והוא נמלט דרך חלון השירותים בקומה השלישית.^[6] הרש"ש נדר שאם ייצל, יעלה מיד לארץ ישראל; הוא נחת ללא פגע והחל במסע נדודים יבשתי וימי מורכב.^[6] מסלולו עבר דרך נמל עדן, ומשם באונייה לבומביי שבהודו, בצרה שבבבל (עירק), וסוריה, עד שהגיע לירושלים.^{[1, 6]} המסע הגיאוגרפי שיקף את רשתות המסחר וההגירה היהודיות במאה ה-18, והוביל את המקובל הצעיר אל לב העשייה הרוחנית בארץ הקודש.^{[1, 6]}

התגלותו בירושלים והנהגת ישיבת בית אל

בהגיעו לירושלים, בחר הרש"ש להצניע את שיעור קומתו התורני ועבד כשמש פשוט בישיבת המקובלים "בית אל", שנוסדה בשנת ה'תצ"ג (1733) על ידי רבי גדליה חיון.^{[1, 7, 9]} באותה עת, כאשר עלו בישיבה שאלות קשות בכתבי האר"י שלא נמצא להן פתרון, נהג הרש"ש להגניב בחשאי פתקים עם תשובות מדויקות ועמוקות לתוך ספריו של ראש הישיבה.^[7] לאחר שנתגלתה זהותו האמיתית על ידי בתו של רבי גדליה, הפך לדמות דומיננטית בישיבה.^{[1, 7]} עם פטירתו של רבי גדליה בשנת תק"י (1750), מונה הרש"ש לראש הישיבה וכיהן בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת תקל"ז (1777).^{[4, 7]}

להבנת מקומו של הרש"ש בשלשלת המנהיגות הרוחנית בירושלים, להלן טבלת Succession של ראשי ישיבת המקובלים בית אל לאורך הדורות:

תחת מנהיגותו של הרש"ש, הונהג בישיבה תקנון קפדני המבוסס על משטר רוחני בלתי מתפשר.^[7] סדרי הלימוד כללו קימה קבועה בחצות הלילה לאמירת תיקון חצות, לימוד ויחודים באשמורת הבוקר, ולימוד מעמיק של תורת האר"י דרך ספר "עץ חיים" של רבי חיים ויטאל.^{[7, 9]} הרש"ש הקפיד כי כל הלימודים והשיחות בישיבה יתנהלו אך ורק בשפה העברית.^[7] מנהג זה נועד לגשר על פערי השפות של העדות השונות (יידיש, לאדינו, ערבית) ולמנוע בדלנות עדתית, מתוך תפיסה כי כל ישראל הם עם אחד.^[7]

המהפכה התאולוגית: סידור הרש"ש ומבנה הכוונות

תרומתו המטא-הלכתית של הרש"ש נעוצה בטרנספורמציה שחולל בתורת האר"י.^[13] האר"י הותיר משנה קבלית עיונית המפוזרת בכתבים שונים, לעיתים עם סתירות מבניות או פערים מושגיים.^[13] הרש"ש פעל כמקודד וכמארגן שיטתי; הוא יצר את ה"מפה" המעשית והסדורה של התפילה – "סידור הרש"ש".^{[2, 10, 14]}

בניגוד לכוונה ההלכתית הבסיסית שמטרתה לעורר את רגש המתפלל ולהביא להבנת הפירוש המילולי, המכוון בשיטת הרש"ש פועל כאקטיביסט קוסמי.^[13] כל תיבה בתפילה נתפסת ככלי לייחוד רוחני, המעלה את ניצוצות הקדושה שנפלו בעקבות שבירת הכלים חזרה למקורם בעולם האצילות.^[13] תיקון זה מתבצע דרך ארבעת העולמות (אבי"ע), כאשר המכוון פועל לתיקון ה"פרצופים" הרוחניים בכל ספירה וספירה בשלוש רמות: כלי פנימי, כלי אמצעי וכלי חיצוני.^[13]

כדי לאפשר ריכוז ודיוק מרביים ללא צורך בעלעול בספרי עזר תוך כדי התפילה, פותחה בסידורי הרש"ש המודרניים (דוגמת מהדורת "נתיבות שלום") שיטה חזותית מורכבת של קוד צבעים.^[13] שיטה זו נשענת על "תורת הגוונים" של הרמ"ק בספרו פרדס רימונים, המניחה כי הגוונים משמשים כמשל לפעולות הרוחניות של הספירות ומשפיעים ישירות על התעלות הנפש.^[13]

המפגש בין הלכה לקבלה: כתיבת סת"ם והלכות תגין

משנתו של הרש"ש אינה מתמצה בתחום התפילה והכוונות בלבד, אלא חודרת עמוק אל עולם ההלכה המעשית.^[15] דוגמה מובהקת לכך היא הכרעותיו בענייני כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות (סת"ם).^[15] בספר "עץ חיים" של מהרח"ו נכתב כי באותיות ב'ד'ק' ח'י'ה' נדרש תג אחד על כל אות.^[15] הרש"ש, בספרו "נהר שלום", קבע גבול הלכתי קשוח המשלב את הקבלה והנגלה כאחד, וכתב כי בעניין התגין חלילה להוסיף על שלושה תגים באותיות ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' ותג אחד באותיות ב'ד'ק' ח'י'ה'.^[15] הוא הזהיר מפני שינויים וקבע כי "כל המוסיף גורע ומגרעות חס ושלום", ובכך הכפיף את הפרקטיקה הסופרית למבנה הקוסמי המדויק שהתקבל במסורת האר"י.^[15]

הקורפוס הספרותי והפרשנות הקבלית

הקורפוס התורני שהותיר הרש"ש מהווה את עמוד התווך של ספרות הקבלה בעידן המודרני.^{[1, 10]} חיבוריו מתאפיינים בדקדוק פרשני קפדני ובניתוח מושגי עמוק.^[10]

ספריו המרכזיים כוללים את החיבורים הבאים:

• ספר נהר שלום: ספר היסוד המרכז את שיטתו המחשבתית, הכולל כוונות ויחודים על סדר התפילה והמצוות, לצד תשובות הלכתיות וקבליות.^{[1, 10, 11]}
• אמת ושלום: קובץ הגהות שיטתיות וקצרות המודפסות בשולי ספר "עץ חיים" של רבי חיים ויטאל, שנועדו ליישר סתירות ולתקן גרסאות משובשות.^[10]
• רחובות הנהר: ביאור עמוק ומקיף להקדמות האר"י.^[10] שם הספר נגזר מהפסוק בבראשית העוסק בשאול מרחובות הנהר, מלך אדום שמלך לפני מלוך מלך לבני ישראל.^[16] בקבלה, פסוקים אלו רומזים לתהליכי "מיתת המלכים" ושבירת הכלים שקדמו לבריאת העולם, והביאור עוסק בתיקון עמוק של אותם עולמות שבורים.^[16]
• פירוש השמ"ש: הערות והגהות על כלל כתבי האר"י.^{[1, 2, 3]}

השפעתו העצומה של הרש"ש הולידה ספרות פירושים ענפה שנכתבה על ידי גדולי המקובלים בדורות הבאים, אשר פירשו את רמזיו הקיצוניים בקיצורם.^{[11, 12]} בין החיבורים הבולטים ניתן למנות את ספר "תורת חכם" של רבי חיים די לה רוזה, שהיה מתלמידיו הבולטים, וספר "שמן ששון" של רבי ששון פרסיאדו.^{[11, 12]} בדורות המאוחרים יותר נכתב ספר "איפה שלמה" של המקובל הגדול רבי חיים שאול דוויק הכהן, שביאר את "רחובות הנהר", וכן הגהות "הלש"ם" של רבי שלמה אלישיב, מגדולי מקובלי ליטא, אשר שילב את קבלת הרש"ש עם קבלת הגר"א.^{[11, 12, 17]}

אחדות וקבלה חברתית: שטר ההתקשרות והתפילה הלאומית

הייחודיות של ישיבת "בית אל" תחת הנהגתו של הרש"ש התבטאה בשילוב שבין תיקון מיסטי לפעולה חברתית.^[7] הרש"ש יצר את שטר ההתקשרות של חבורת "אהבת שלום", מסמך משפטי-קבלי שבו התחייבו חברי הישיבה לנהוג באחדות גמורה, לאהוב זה את זה אהבת נפש, ולפעול בצוותא בגוף ובנפש למען כלל ישראל.^{[7, 10]} על שטר זה חתמו חכמים ספרדיים לצד דמויות מפתח מראשית החסידות כגון רבי גרשון מקיטוב (גיס הבעש"ט), דבר שהוכיח כי הקבלה של הרש"ש שימשה גשר בין עולמות דתיים מנוגדים.^[7]

ביטוי נוסף לכך הוא תפילתו המפורסמת של הרש"ש, "הבט משמים עדה תמה".^[3] תפילה זו, שנכתבה מתוך כאב עמוק על צער השכינה בגלות, נועדה להיאמר בחצות הלילה מול הכותל המערבי.^[3] בתפילה זו מבקש המכוון שלא לצאת לעולם מארץ ישראל ומחוץ לירושלים.^[3] בעקבות תפילה זו והנחיותיו של הרש"ש, נזהרו המקובלים ההולכים בדרכו באדיקות רבה שלא לצאת מגבולות הארץ, מתוך אמונה כי השהות בארץ ישראל חיונית לשמירה על שלמות התיקון הרוחני והזרמת השפע הקוסמי.^[3]

השפעה בין-עדתית והתקבלות היסטורית

משנתו של הרש"ש הותירה חותם בל יימחה על עולמם הליטורגי של קהילות ישראל.^{[1, 14]} השפעה זו ניכרת במיוחד בשני קטבים גיאוגרפיים ותרבותיים: תימן ומזרח אירופה.^{[1, 18]}

בתימן, מולדתו של הרש"ש, הובילה חדירת הקבלה של האר"י והרש"ש לפולמוס פנימי עמוק ולחלוקת נוסחי התפילה בסידור התימני ("התכלאל") לשני זרמים עיקריים:

• נוסח הבלדי (המקומי): נוסח עתיק המשמר את מנהגי תימן הקדומים ואת פסיקת הרמב"ם.^[18] נוסח זה גובש וחוזק על ידי מהרי"ץ (רבי יחיא צאלח) בספרו "עץ חיים", במטרה לבלום את אימוץ המנהגים הספרדיים-קבליים שהגיעו מארץ ישראל.^[18]
• נוסח השאמי: נוסח שאימץ באופן נרחב את מנהגי ארץ ישראל והקבלה, והושפע ישירות מנוסח התפילה והכוונות של הרש"ש.^[18]

بמקביל, זכתה משנתו של הרש"ש להערכה עצומה בקרב חסידות חב"ד ומקובלי אשכנז.^[1] ספרו "נהר שלום" מוזכר ומנותח במאמרי אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דובער) ובהערותיו לסידור "תורה אור", וכן באיגרותיו ושיחותיו של הרבי מליובאוויטש.^[1] זיקה זו נמשכה גם בדור האחרון; כאשר המקובל רבי יצחק כדורי ביקר בניו יורק, בירכו הרבי מליובאוויטש על הפצת ספרי הקבלה, ואף שלח שליח מיוחד לרבי בניהו שמואלי כדי לקבל את סידור הרש"ש שהודפס מכתב יד.^[1]

מורשתו של הרש"ש ממשיכה לפעום גם במאה העשרים והעשרים ואחת.^{[16, 19]} ישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים, שנוסדה על ידי זקן המקובלים רבי מרדכי שרעבי וקרויה על שם ספרו של הרש"ש, ממשיכה להכשיר דורות של מכוונים בדרכו המדויקת.^{[16, 19]} התפילה בסידור הכוונות אינה נתפסת כעניין היסטורי, אלא כעבודה רוחנית חיה ויומיומית המהווה את לב העשייה המיסטית היהודית בימינו.^{[13, 14]}