רבי משה דוד ואלי (הרמ״ד ואלי)

ביוגרפיה ורקע היסטורי: פדובה כמפגש בין מדע לנסתר

רבי משה דוד ואלי, המוכר בכינויו הרמ"ד ואלי (או הרמד"ו), נולד ב-כ' באייר ה'תנ"ו (1696) בעיר פדובה שבצפון איטליה, לאביו רבי שמואל חיים ^{[cite: 1, 2]}. פדובה של שלהי המאה השבע-עשרה וראשית המאה השמונה-עשרה הציעה מרחב אינטלקטואלי ייחודי עבור הקהילה היהודית המקומית ^{[cite: 3]}. היא שילבה מסורת הלכתית וקבלית עמוקה לצד פתיחות למדעים הכלליים, בייחוד דרך אוניברסיטת פדובה, שהייתה מן המוסדות האקדמיים היחידים באירופה שאיפשרו ליהודים לרכוש השכלה רפואית רשמית ^{[cite: 2, 3]}.

הרמ"ד ואלי פעל בתוך מרחב תרבותי זה, כשהוא משלב בחייו האישיים לימוד תורה קפדני – בין היתר נהג ללמוד תורה בעמידה ^{[cite: 2]} – עם השכלה מדעית מקיפה. הוא הוסמך כרופא באוניברסיטת פדובה בתחילת שנת ה'תע"ד (1713) והתפרנס לאורך חייו מטיפול רפואי בחולים ^{[cite: 2]}. לצד עבודתו המדעית, נשא הרמ"ד בעול הנהגת הקהילה, כיהן כדרשן מופלא ושירת כשליח ציבור בבית הכנסת של קהילת הספרדים בפדובה ^{[cite: 2]}. מעמדו הציבורי נשען על מסירותו המוחלטת לבני קהילתו; הוא נודע כמי שהרבה להתפלל עליהם ולא היה הולך לישון בלילה עד שווידא כי כל אחד מיהודי העיר שב לביתו בשלום ^{[cite: 2, 3]}. הרמ"ד ואלי נפטר ביום שלישי, ז' בטבת ה'תקל"ז (17 בדצמבר 1776), ונטמן בבית הקברות היהודי העתיק בפדובה ^{[cite: 1, 2, 4]}.

תחנות מפתח בחיי הרמ"ד ואלי

חוג מקובלי פדובה ומערכת היחסים המורכבת עם הרמח"ל

ההתעוררות המיסטית בפדובה החלה להתגבש בשנת ה'תפ"ד (1724) עם הקמתה של חבורת "מבקשי השם" – אגודה של תלמידי חכמים שהתעמקו בתורת הנגלה והסוד, ובהם רבי ישראל חזקיה טריויש, רבי יעקב חזק והרמ"ד ואלי ^{[cite: 3, 7]}. כאשר הצטרף לחבורה רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) הצעיר, הכירו החברים בעליונותו המיסטית המובהקת, והתבטלו בפני סמכותו ^{[cite: 7]}.

מערכת היחסים בין הרמ"ד ואלי לרמח"ל הייתה מורכבת ודינמית. הרמ"ד ואלי היה מבוגר מהרמח"ל בכעשור, ולפי מחקריו של יוסף אלמנצי, הוא אף שימש כרבו של הרמח"ל בקבלה בראשית לימודו ^{[cite: 1, 4, 6]}. עם זאת, משזכה הרמח"ל לגילוי של מלאך-מגיד והקים את חבורתו המיסטית בשנת ה'תפ"ז (1727), הפך הרמ"ד ואלי לתלמידו המובהק ולאחד מראשי החבורה ^{[cite: 1, 3]}. הוא מונה יחד עם רבי יקותיאל גורדון לפקח על סדרי בית המדרש ועל שמירת התקנות המחמירות שנועדו להביא לתיקון העולם והשכינה ^{[cite: 2, 8]}.

כאשר נאלץ הרמח"ל לעזוב את פדובה לאמסטרדם בעקבות הרדיפות והחרמות שעוררו כתביו, מילא הרמ"ד ואלי את מקומו כמנהיג הרוחני והמעשי של החבורה בפדובה ^{[cite: 2, 4]}. גם בשנותיו המאוחרות המשיך הרמ"ד להנהיג את חוג המקובלים המקומי. עדות לכך מופיעה בשירתו של אפרים לוצאטו, המתארת את סדר הסעודה השלישית בפדובה סביב שנת 1750, שבה ישב הרמ"ד ואלי יחד עם רעו הקרוב רבי ישראל טריויש (מחבר הספר "רזין גניזין" המיוחס לרמח"ל) והשניים המתיקו סוד קבלי מדי שבת ^{[cite: 3]}.

המתודולוגיה הפרשנית: הפשט כנשא של הסוד הקבלי

מפעלו הפרשני של הרמ"ד ואלי ייחודי בהיקפו בספרות הקבלה. הוא המקובל היחיד שהשלים ביאור קבלי רציף ומקיף לכל עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, המשתרע על פני כ-15,000 עמודי כתב יד ^{[cite: 1, 3]}. הפירוש, שהודפס בעשורים האחרונים בעשרות כרכים, מציג גישה הרמנויטית ייחודית ^{[cite: 4, 9]}.

במרכז שיטתו עומד העיקרון המובא בפירושו למשלי: "הפשט לא יופשט" ^{[cite: 10]}. הרמ"ד ואלי סירב לקבל גישות המפקיעות את הפסוקים ממשמעותם המילולית ההיסטורית. בעיניו, הרובד הגלוי של הטקסט נותר תמיד נכון ויציב, והסוד אינו מהווה תחליף לפשט אלא חשיפה של משמעותו הפנימית של אותו עניין עצמו ^{[cite: 4]}. כפי שהגדיר זאת הרב יוסף ספינר, מייסד מפעל הדפסת כתביו, דרכו של הרמ"ד היא לקשר באופן הדוק בין פסוק לפסוק ועניין לעניין, עד שספר שלם מתפרש כמהלך המשכי והרמוני אחד שבו שלובים הפשט והסוד ללא מחיצות ^{[cite: 4]}.

כתיבתו של הרמ"ד ואלי היא אסוציאטיבית מאוד, ואינה נכפפת למבנים שיטתיים קשיחים ^{[cite: 1]}. בביאוריו ניכרת השפעה משולבת של קבלת האר"י, מושגי היסוד של הרמח"ל, והדים בולטים לקבלת השמות האקסטטית של רבי אברהם אבולעפיה ^{[cite: 1, 8]}.

קורפוס הספרים והביאורים של הרמ"ד ואלי

רפואה קלאסית מול כימיה חדשה: האפיסטמולוגיה של הרמ"ד ואלי

הרמ"ד ואלי אחז בעמדה אפיסטמולוגית שמרנית בעיצומו של עידן הנאורות והמהפכה המדעית ^{[cite: 1, 3]}. אף שלמד באוניברסיטה המודרנית והתפרנס כרופא מעשי, הוא סירב לאמץ את התגליות הרפואיות והכימיות החדשות של זמנו ^{[cite: 1, 2]}. לשיטתו, המדעים והחכמות של הימים הקדמונים מבוססים על אמת מוחלטת, בעוד המדעים המודרניים ("החכמות החדשות") רובם שקר וטעות ^{[cite: 4]}.

הרמ"ד ואלי תמך בתיאוריית ארבע הליחות וביכר את שיטות הרפואה של גלינוס, היפוקרטס ואבן סינא ^{[cite: 1, 4]}. הוא הגדיר את הרפואה הקלאסית ככזו ש"מועילה בעצם ומזיקה במקרה" (כלומר, השפעתה המהותית היא חיובית, ונזקיה הם תוצר לוואי מקרי), לעומת הרפואה הכימית המודרנית שהיא "מזיקה בעצם, ומועילה לפעמים באופן מקרי" ^{[cite: 1, 4]}.

בספרו "ספר הליקוטים" התמודד הרמ"ד עם הטענה כי השינוי במזגם ובחלשות טבעם של בני הדורות האחרונים מחייב פיתוח של רפואה חדשה המתאימה לזמנם ^{[cite: 1]}. הוא שלל את הגישה הדינמית הזו וכינה אותה "דרך עקשות", מתוך תפיסה שהאמת המדעית והפיזיולוגית היא נצחית ובלתי משתנה ^{[cite: 1]}. השינוי היחיד שיש להחיל בדורות המאוחרים הוא כמותי בלבד (הפחתת מינון התרופות בגלל חולשת הגוף) אך לא איכותי ^{[cite: 1]}.

השוואת הפרדיגמות הרפואיות בהגותו של הרמ"ד ואלי

המשיחיות של חוג פדובה: תיאולוגיה של בירורים ונפילות

החבורה המיסטית בפדובה פעלה תחת תודעה משיחית עמוקה ויוצאת דופן ^{[cite: 3, 5, 23]}. חברי החבורה ראו במאורעות חייהם חלק מתוכנית אלוהית קוסמית לתיקון חטאיו ההיסטוריים של עם ישראל ^{[cite: 8]}. בתוך המבנה המשיחי של החבורה, הרמח"ל זוהה כמשיח בן יוסף, שתפקידו לעבור ייסורים ובירורים קשים בקליפות, ואילו הרמ"ד ואלי ראה בעצמו את משיח בן דוד – המנהיג המשיחי המיועד להשלים את תהליך הגאולה ^{[cite: 3, 5, 23, 24]}.

תפיסתו המשיחית של הרמ"ד ואלי מתאפיינת במיקוד פסיכולוגי עמוק. בפירושו לתהילים, הוא מזהה את עצמו עם דוד המלך ומכנה את עצמו בגוף שלישי בתואר "הצדיק המברר" ^{[cite: 3]}. תפקידו של הצדיק המברר הוא לרדת אל תוך עמקי הטומאה והסתלקות האור כדי לחלץ משם את ניצוצות הקדושה שנשבו ^{[cite: 3]}.

מתוך תפיסה זו פיתח הרמ"ד ואלי הסבר נועז למהותם של משברים וייסורים. הוא דן בהרחבה במצבים של "קטנות" רוחנית, ייאוש וספק עצמי, אותם הוא מכנה במונח האיטלקי "דיספיראטיונ"י" (Disperazione) ^{[cite: 3, 25, 26]}. הרמ"ד מסביר כי הדיספיראטיונ"י אינה מעידה על ניתוק מהאל, אלא היא שלב הכרחי של כתישה ובירור (כמו זית המפיק את שמנו הטוב ביותר רק כאשר הוא נכתש) המוביל בסופו של דבר למצבי "גדלות" והארה רוחנית ^{[cite: 3, 25]}.

הרמ"ד ואלי הציע הסבר מהפכני גם לנפילות רוחניות של הדמות המשיחית. בפירושו למגילת אסתר הוא כותב כי המשיח נדרש להתמודד עם עבודת המידות הקשה ביותר בהיסטוריה ^{[cite: 27]}. בשל כובד המשימה והקרבה הבלתי פוסקת לכוחות הרע, המשיח עלול בפועל ליפול לעוונות וחטאים; אולם, הקדוש ברוך הוא אינו מחשיב לו עוונות אלו כלל, שכן הכל נובע מגודל העבודה הקוסמית שהוטלה עליו לצורך בירור הניצוצות ^{[cite: 27]}.

תפיסה זו קשורה קשר הדוק לתיקון חטא מכירת יוסף. הרמ"ד ואלי ראה במכירת יוסף פגם קוסמי עצום בשורש נשמות ישראל, הדורש תיקון מתמשך לאורך הדורות דרך אירועים היסטוריים קשים כמו עשרת הרוגי מלכות ^{[cite: 2, 27]}. כחלק מתהליך תיקון זה, נדרש יעקב אבינו לקנות את הבכורה מעשיו ^{[cite: 27]}. הרמ"ד מסביר כי יעקב היה אמור להוליד את משיח בן יוסף, ואילו עשיו היה אמור להוליד את משיח בן דוד ^{[cite: 27]}. ברגע שעשיו בחר להתחבר לכוחות הטומאה, קנה ממנו יעקב את הבכורה ובכך העביר את שורש נשמת משיח בן דוד אל זרעו של יעקב לתמיד ^{[cite: 27]}.

קבלה פוליטית וגאוגרפית: פענוח ההיסטוריה העולמית

הרמ"ד ואלי ראה בחכמת הנסתר כלי לפענוח לא רק של הנפש הפרטית, אלא של הגיאוגרפיה הפוליטית וההיסטוריה העולמית של תקופתו ^{[cite: 3]}. הוא סירב להפריד בין תהליכים גיאופוליטיים לבין מהלכים רוחניים בעולמות העליונים.

דוגמה בולטת לכך היא פרשנותו הקבלית לגילוי יבשת אמריקה ^{[cite: 3]}. הרמ"ד ואלי הסביר כי המרחק הגיאוגרפי של אמריקה מארץ ישראל מייצג את מידת הפגאניות וההסתרה הרוחנית של אותו חבל ארץ ^{[cite: 3]}. הגעתם של היהודים לאמריקה בדורות האחרונים לא הייתה בעיניו תנועה הגירתית מקרית, אלא מהלך אלוהי מכוון שנועד להביא את כוחות הבירור של עם ישראל אל המקומות המרוחקים ביותר, על מנת לחלץ משם את ניצוצות הקדושה שנותרו שבויים בתוך הסטרא אחרא בקצה תבל ^{[cite: 3]}.

הרמ"ד ואלי עסק גם בניתוח פוליטי של הנהגת זמנו. הוא שלל את מושג ה"פוליטיקה" החילונית (אותה כינה בלעז "פולאטיקה") המנותקת מחוקי המוסר והתורה ^{[cite: 10]}. בפירושו למשלי הסביר כי חטאו של ירבעם בן נבט החל ברגע שבו החל לחשוב מחשבות של "פולאטיקה", ובכך פתח פתח לכוחות החיצוניים לפתות אותו ולהביאו לידי עבודה זרה וחורבן ממלכתו ^{[cite: 10]}.

נוסף על כך, הרמ"ד ואלי שילב בהגותו תובנות על אירועים היסטוריים אירופיים, סודות צבאיים ודתות אחרות ^{[cite: 3]}. בגיל 25 חיבר את היצירה האנטי-נוצרית המקיפה באיטלקית, "שבעת ימי האמת" (I Sette Giorni della Verità), שבה הציב מענה הגותי ופילוסופי חד לטענות המיסיון הנוצרי, מתוך כוונה להגן על בני קהילתו ולחזק את אמונתם ^{[cite: 1, 3, 4]}.

הטרמת הגות הדורות הבאים והרנסאנס המודרני

כתביו של הרמ"ד ואלי, אשר נותרו גנוזים במשך מאות שנים, מהווים חוליית מעבר תיאולוגית רבת חשיבות בהיסטוריה היהודית ^{[cite: 3, 23]}. חוקר הקבלה ישעיהו תשבי הוכיח כי רעיונותיו המשיחיים של חוג פדובה, ובכללם כתבי הרמ"ד ואלי, נפוצו במזרח אירופה והשפיעו השפעה עמוקה על גיבוש משנתה הרוחנית של חסידות הבעש"ט ^{[cite: 23]}. הדגש החסידי על "עבודה בגשמיות", לימוד זכות על חוטאים, וירידה לצורך עליה נושאים חותם ברור של הגות הרמ"ד ואלי ^{[cite: 3]}.

במקביל, הגותו של הרמ"ד ואלי הטרימה באופן מובהק את משנתו של הראי"ה קוק ואת תפיסות הציונות הדתית ^{[cite: 3]}. הרמ"ד פירש את הקמת המלכות הארצית, בניין הארץ וחלוקת הנחלות כתיקון של העולמות העליונים ^{[cite: 3]}. כך, למשל, פירש את דברי הקדוש ברוך הוא ליהושע בן נון לאחר הכישלון במלחמת העי: "קום לך" – לא כקריאה של ייאוש, אלא כציווי אקטיבי לקום ולהקים את המלכות, שכן התעוררות מלמטה ("אתערותא דלתתא") היא המפעילה ומעוררת את השפע האלוהי מלמעלה ^{[cite: 28]}.

כיום, זוכה משנתו של הרמ"ד ואלי לעדנה ולפופולריות חסרת תקדים ^{[cite: 3]}. לאחר שהיו גנוזים, נדפסו עשרות כרכיו בהוצאות שונות (ביניהן "מכון פתחי מגדים" ו"עטרת סופרים") והם נלמדים בלהט הן בבתי מדרש חרדיים והן בישיבות ציוניות-דתיות מובילות ^{[cite: 3, 20, 29]}. דמותו כרופא ומקובל שהציע שיח אישי, חשוף וגלוי, המתמודד עם קשיי הנפש והמשברים בגובה העיניים, הופכת אותו למורה רוחני רלוונטי מובהק עבור בני הדור המודרני ^{[cite: 3]}.