רבי יהודה קורייאט

פועלו ומשנתו התורנית של המקובל רבי יהודה קורייאט: גשר בין מסורת המערב להגות העת החדשה

אופק ביוגרפי, שושלת יוחסין וההקשר הגיאוגרפי-היסטורי

רבי יהודה קורייאט (המופיע במקורות לעיתים כקוריאט) מייצג דמות מפתח במעבר התרבותי והרוחני של יהדות צפון אפריקה אל מרכזי התורה באיטליה במהלך המאה ה-19.^{[1, 2]} הוא נולד במרוקו למשפחת חכמים ענפה ומיוחסת, המעוגנת עמוק במסורת ההלכה והקבלה של יהדות המגרב. אביו היה רבי אברהם, וייחוסו המשפחתי המפואר מגיע מצד אמו אל סבו, מגדולי חכמי פאס ומרוקו כולה, רבי יהודה בן עטר הראשון.^{[1, 2]} ייחוס זה העניק לו לא רק מעמד חברתי וסמכותי רם, אלא גם נגישות לכתבי יד נדירים ולמסורות קבליות שבעל פה שעברו מדור לדור בתוך משפחת בן עטר המובילה.^[1]

פעילותו התורנית של רבי יהודה קורייאט התפרסה על פני שני מוקדים גיאוגרפיים ותרבותיים שונים: ארץ מולדתו מרוקו, ומרכז פעילותו המאוחר בליבורנו (ליוורנו) שבאיטליה.^{[1, 2]} עיר נמל איטלקית זו שימשה באותה עת צומת קוסמופוליטי ומקלט בטוח ליהודים ממוצא ספרדי וצפון-אפריקאי, והצטיינה בבתי דפוס עבריים מפותחים שאיפשרו את הפצתם של כתבי יד תורניים שלא ראו אור קודם לכן. תנועה גיאוגרפית זו של רבי יהודה קורייאט אינה מקרית; היא משקפת מגמה רחבה יותר של הגירת עילית רוחנית מצפון אפריקה לאיטליה, אשר נשאה עמה את אוצרות הסוד של קבלת המערב והפגישה אותם עם האופקים האינטלקטואליים של אירופה המודרנית.

מורשתו המשפחתית והרוחנית של רבי יהודה קורייאט המשיכה להכות שורשים עמוקים גם לאחר פטירתו, שהתרחשה בי"ז באדר ב' והביאה לקבורתו בבית העלמין היהודי ההיסטורי בליבורנו, השוכן בשדרת איפוליטו נייבו.^[2] המשכיות זו באה לידי ביטוי בשני נתיבים מקבילים: בניו, רבי אברהם קורייאט (מחבר הספר "ברית אבות") ורבי יצחק קורייאט (מחבר הספר "מעשה רקם"), המשיכו את שושלת הכתיבה ההלכתית והדרשנית של המשפחה ^[2], בעוד בן-אחותו קלרה (אשר נישאה לרבי אברהם בן אמוזג) ותלמידו המובהק, רבי אליהו בן אמוזג, הפך לאחד מחשובי הפילוסופים והמקובלים של יהדות איטליה בעת החדשה.^{[2, 3, 4]}

היצירה הספרותית "מאור ושמש" כמפעל סינתטי והצלת כתבי יד

חיבורו המפואר של רבי יהודה קורייאט, ספר "מאור ושמש", נדפס במהדורה ראשונה ויחידה בליבורנו בשנת תקצ"ט (1839).^{[1, 5]} מבחינה ביבליוגרפית ותרבותית, ספר זה מהווה עדות מובהקת למאמצי שימור הידע של חכמי ספרד ומרוקו. החיבור אינו מציג משנה קבלית חד-ממדית, אלא בנוי כמפעל סינתטי מתוחכם המשלב ומאזן בין ארבע אסכולות קבליות ופרשניות מרכזיות ^[1]:

• קבלת הרמב"ן (רבי משה בן נחמן), המייצגת את האסכולה הקבלית הספרדית המוקדמת, השמרנית והצמודה לטקסט המקראי.^[1]
• קבלת האר"י (רבי יצחק לוריא), המציגה שיטה קוסמולוגית דינמית ומורכבת של פרצופים, ספירות ותיקונים קוסמיים.^[1]
• משנתו של המקובל רבי אברהם הלוי, המשמשת חוליית תיווך הרמנויטית בין דורות המקובלים.^[1]
• תורתו ומסורותיו של רבי יהודה בן עטר, המבטאות את היישום הפרקטי והמקומי של חכמת הנסתר כפי שהתפתחה בקרב מגורשי ספרד בפאס.^[1]

ערכו המחקרי של הספר עולה באופן דרמטי בזכות שילובו של "כתב יד ספרדי עתיק" בתוך גוף החיבור.^[1] הצלת כתב יד זה, שמקורו ככל הנראה בתקופה שלפני גירוש ספרד וששרד בספריות הפרטיות של חכמי מרוקו, ממחישה את תפקידו של רבי יהודה קורייאט כאקטוואר וכמשמר של תורת הסוד הקלאסית. במקום לאפשר לטקסטים אלו להיעלם בתהפוכות הזמן, הוא בחר לשלבם ביצירתו, ובכך להעניק להם לבוש מודרני ונגישות לציבור הלומדים באירופה.

על מעמדו הרוחני יוצא הדופן של רבי יהודה קורייאט בצפון אפריקה יעיד הממצא המרתק הבא: הספר מעוטר בהסכמה נדירה מאת רבי חיים פינטו הראשון, מגדולי המקובלים והצדיקים של יהדות מרוקו.^[1] חשיבותה של הסכמה זו מתעצמת לנוכח העובדה ההיסטורית כי לאורך כל חייו הארוכים והמוערכים, ידוע רק על הסכמה נוספת אחת ויחידה שנתן רבי חיים פינטו לחיבור תורני.^[1] תמיכתו החד-משמעית של רבי חיים פינטו ב"מאור ושמש" מעידה על ההכרה הרחבה והעמוקה בסמכותו הדוקטרינרית של רבי יהודה קורייאט ובנחיצותו של החיבור.^[1]

מסירת תורת הסוד לרב אליהו בן אמוזג והשפעתה המטאפיזית

הערוץ ההיסטורי החשוב ביותר שדרכו השפיע רבי יהודה קורייאט על המחשבה היהודית המודרנית היה תלמידו ובן-אחותו, הרב אליהו בן אמוזג (הראב"א).^{[2, 4]} בן אמוזג, שהתייתם מאביו בגיל צעיר בליבורנו, מצא ברבי יהודה קורייאט לא רק דוד תומך אלא בעיקר אב רוחני ומורה דרך מובהק.^{[2, 4]} קשר הדוק זה איפשר לבן אמוזג לקבל את ה"דוקטרינה הסודית" באופן אותנטי וישיר מפי מקובל המחובר בשרשרת מסירה ישירה לגדולי מרוקו.^[4]

כביטוי ראשון ומזהיר לקשר רוחני זה, חיבר הרב בן אמוזג, בהיותו בן 19 בלבד, מבוא עשיר ורחב היקף בשפות העברית והארמית עבור הספר "מאור ושמש" של דודו.^[4] במבוא זה, המהווה את טקסט הבכורה שלו בעולם הדפוס, מצהיר בן אמוזג בגאווה עצומה על היותו צאצא וממשיך דרכה של שושלת ארוכה של חכמים ומקובלים ממרוקו.^[4] החשיבות ההיסטורית של המבוא נעוצה בכך שהוא מניח את היסודות לכל מפעל חייו המאוחר של בן אמוזג, המבוסס על הגנה קנאית ואקדמית כאחת על אמינותה, קדמותה ומקוריותה של הקבלה והתורה שבעל פה.^{[3, 7]}

מבחינה תיאולוגית, הקבלה שספג בן אמוזג מרבי יהודה קורייאט לא נותרה אצל התלמיד כחכמה מיושנת או קפואה, אלא עברה תהליך מרתק של פיתוח ואינטגרציה עם זרמי המחשבה של המאה ה-19.^[4] בן אמוזג פיתח את הדוקטרינה שקיבל מדודו בשלושה כיוונים חדשניים שהבדילו אותו מקודמיו:

ראשית, הוא יצר גשר מטאפיזי נועז בין הקבלה לבין הפילוסופיה הכללית, ובייחוד פילוסופיית המערב. בחיבורו המפורסם "שפינוזה והקבלה", הדגים בן אמוזג כיצד התפיסה הפנאנתאיסטית של ברוך שפינוזה – לפיה האלוהות אימננטית לעולם – אינה אלא ניסוח פילוסופי מודרני של רעיונות קבליים עתיקים ששרו את הדוגמות שלהם זמן רב לפני ששפינוזה הדגים אותן באופן רציונלי.^[4]

שנית, הוא הציע תפיסה קבלית אוניברסלית יוצאת דופן ביחס לאנושות כולה. בכתביו בצרפתית, ובראשם "ישראל והאנושות", טען בן אמוזג בהשראת עקרונות התיקון הקבליים כי יש לתקן את כל המיתולוגיות והדתות של אומות העולם באמצעות אינטגרציה מאוחדת.^{[3, 6]} לשיטתו, המיתוסים השונים המפוזרים בקרב שבעים האומות מאז מגדל בבל אינם אלא "פרצופים קדושים" ושברים של אמת אלוהית אחת שהתפזרו בעולם, ותפקידה של היהדות לעזור בארגונם מחדש ובתיקונם הקוסמי.^[6]

שלישית, הקבלה של קורייאט סיפקה לבן אמוזג את הכלים לבצע ניתוח השוואתי מעמיק ודו-ערכי של הדתות המונותאיסטיות הגדולות, הנצרות והאסלאם.^{[3, 4]} מתוך עמדה קבלית רחבה, הוא החיל הבחנה מטפיזית בין שתי הדתות הללו: לטענתו, האסלאם אימץ מן היהדות בעיקר את היסוד החברתי והמדיני הטרנסצנדנטי, ועל כן העביר את תאוות העולם הזה אל העולם הבא בצורה גשמית, בעוד הנצרות העדיפה לדבוק ביסוד הדתי והמטאפיזי הפנימי אך ביטלה את התורה באופן שהוביל לאנרכיה מוסרית.^{[3, 4]}

המהפכה התפיסתית של תורה שבעל פה והאוניברסליזם הקבלי

ביסוד המפגש האינטלקטואלי בין רבי יהודה קורייאט לרב אליהו בן אמוזג עומדת הגדרה מחדש ומהפכנית של המושג "תורה שבעל פה".^{[3, 4]} במסגרת ההגנה על אמיתות התורה שבעל פה מפני רוחות הרפורמה וההשכלה שזעזעו את אירופה באותה עת, חוללו השניים מהפך אדיר בתפיסת היחס שבין שני חלקי התורה.^{[3, 4]} תחת הגותם, התורה שבעל פה חדלה מלהיות נגזרת פרשנית משנית או תוספת מאוחרת לתורה שבכתב.^{[3, 4]} אדרבה, הם הציגו אותה במלוא עוצמתה כמקור המטאפיזי וההיסטורי שממנו נוצרה התורה שבכתב ובלעדיו אין לה כל מקום או קיום.^{[3, 4]}

תפיסה זו יונקת ישירות מן הקבלה, הרואה בתורה שבעל פה את בחינת המלכות והשכינה – הכלי המקבל והמגשים המאפשר לתורה שבכתב (בחינת תפארת) להתגלות בעולם. על כן, פעל הרב בן אמוזג במרץ להעניק לקבלה מעמד שווה לחלוטין לחלקי התורה הגלויים, כמו המקרא והתלמוד, תוך הדגשה כי בניין היהדות פגום ואינו שלם ללא הקבלה.^[7] שיטתו הייתה ייחודית בכך שהיא שילבה נאמנות מוחלטת למסורת יחד עם מתודולוגיה ביקורתית המבוססת על בדיקה קפדנית של מקורות היסטוריים מגוונים.^[7]

ההשלכות של מהפכה תפיסתית זו באות לידי ביטוי מובהק בחיבורו הפרשני המונומנטלי של בן אמוזג, "אם למקרא", שנדפס בבית הדפוס שלו בליבורנו בשנים 1862–1863.^[3] פירוש נועז ומקוריו זה מציג מחויבות יהודית פלורליסטית דתית, המנסה לפנות אל האנושות כולה מתוך ביטחון במעמדה העילאי של התורה שבעל פה.^[3] השפעתו של רבי יהודה קורייאט כאן היא מכרעת: הוא סיפק לבן אמוזג את העוגן המסורתי והביטחון התורני הנדרש כדי להציג פרשנות כה נועזת ומשפיעה ללא חשש מנידוי או פגיעה בנאמנותו להלכה.^{[4, 7]}

סיכום ומסקנות

בחינת פועלו ומשנתו התורנית של רבי יהודה קורייאט מעלה דמות של חכם ומקובל יוצא דופן, אשר תפקידו בהיסטוריה המחשבתית היהודית עלה בהרבה על היקף חיבוריו המודפסים הישירים.^{[1, 4]} באמצעות כתיבת החיבור הסינתטי "מאור ושמש" ושילוב כתבי יד ספרדיים עתיקים בתוכו, תרם קורייאט תרומה כבירה לשימור והצלת אוצרות הסוד של יהדות ספרד ומרוקו והנגשתם לקהל הלומדים המודרני באיטליה ובאירופה כולה.^{[1, 5]}

יתרה מכך, תפקידו כמורה הרוחני וכמוסר "הדוקטרינה הסודית" לרב אליהו בן אמוזג הוליד את אחת המהפכות הפילוסופיות המרתקות ביותר בעת החדשה.^[4] החינוך הקבלי השורשי שקיבל בן אמוזג מדודו שימש מסד מוצק שעליו נבנתה הגותו האוניברסלית, אשר ביקשה להעניק לקבלה מעמד מרכזי בבניין היהדות, להגן על התורה שבעל פה כמקור לתורה שבכתב, ולתקן את המיתולוגיות העולמיות לכדי אחדות מונותאיסטית קדושה.^{[3, 4, 6, 7]} רבי יהודה קורייאט יישאר חקוק בזיכרון התורני כגשר חי בין מסורת הסוד העתיקה של צפון אפריקה לבין הפילוסופיה היהודית המודרנית והכלל-אנושית של אירופה.^{[1, 2, 4]}