רבי נתן שפירא הירושלמי (הרב הנשי״א)

תולדות חייו, מנהיגותו ופעילותו הציבורית והקהילתית

רבי נתן בן ראובן דוד (טעביל) שפירא, המוכר בספרות התורנית וההיסטורית כ"רבי נתן שפירא הירושלמי" וכונה בפי החיד"א בשם התואר "הרב הנשי"א" (ראשי תיבות: הרב נתן שפירא ישמרהו אלהים), מהווה אחת הדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בעולם הקבלה, ההלכה והמנהיגות הציבורית של הקהילה היהודית במאה ה-17 ^{[cite: 1, 2]}. רבי נתן נולד בעיר קראקא שבפולין למשפחה רבנית מיוחסת ^{[cite: 2]}. אביו, רבי ראובן דוד טעביל שפירא, כיהן כדיין מובהק בבית הדין של קראקא ^{[cite: 2, 3]}, ודודו היה המקובל המפורסם רבי נתן נטע שפירא, מחבר הספר "מגלה עמוקות" ^{[cite: 1, 2, 3]}. יחוס אבות זה הקנה לו את יסודות הלמדנות והפלפול האשכנזי מבית מדרשם של חכמי פולין.

לאחר גידולו על ברכי חכמי קראקא, עלה רבי נתן לירושלים והשתקע בה ^{[cite: 2, 3]}. בירושלים קנה את מעמדו כאחד מגדולי הרבנים והדיינים, ונחשב למנהיג הרוחני והרב הראשי של הקהילה האשכנזית בעיר, שני בזמנו לרבי ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה הקדוש) ^{[cite: 2, 3, 4]}. הוא התגורר בחצר בית הכנסת של הספרדים בירושלים והיה מעורב לעומק בחיי הקהילה ^{[cite: 2]}. פרק ייחודי במסכת חייו ההלכתית בירושלים מובא בספר "גינת ורדים", שם מסופר כי רבני ירושלים התירו לו לשאת אישה שנייה על פני אשתו הראשונה באמצעות היתר מיוחד מחתומי "היתר מאה רבנים", והוא התגורר בעיר הקודש יחד עם שתי נשיו ^{[cite: 1, 2]}.

על רקע המצוקה הכלכלית הקשה והחובות הלוחצים שפקדו את תושבי ירושלים באמצע המאה ה-17, יצא רבי נתן בשנת תט"ו (1655) כשליח דרבנן (שד"ר) מטעם עדת האשכנזים לאירופה ^{[cite: 1, 2, 3, 5]}. שליחותו סבבה במדינות איטליה, הולנד וגרמניה ^{[cite: 1, 2, 5]}. במהלך שליחותו הפגין מנהיגות מעשית ונמרצת, פעל בשיטות תעמולה והסברה נרחבות לגיוס משאבים, ואף לא נמנע מלקבל תרומות מנדיבים נוצרים למען הצלת והחזקת הקהילה היהודית בירושלים ^{[cite: 2, 5]}. תעודות היסטוריות מעידות על נוכחותו וחתימתו על שטרות ואיגרות בירושלים גם בשנת תי"ז (1657) ^{[cite: 2, 5]}.

את עשור חייו האחרון עשה רבי נתן באיטליה, שם עמד בקשרים תורניים והגותיים הדוקים עם חכמי הדור ^{[cite: 2, 5]}. מבין קשרים אלה בלטה ידידותו העמוקה עם גדול מקובלי איטליה, רבי משה זכות (הרמ"ז), אשר העריך אותו מופלגות ואף חיבר את נוסח המצבה שעל קברו ^{[cite: 2, 3]}. בנותיו של רבי נתן נישאו לרבנים בני משפחת פואה (רבי יחיאל ורבי נתנאל פואה), מרבני העיר רג'יו ^{[cite: 2]}. רבי נתן שפירא נפטר בעיר רג'יו שבאיטליה בסביבות שנת תכ"ז (1667) ^{[cite: 1, 2, 3, 6]}, כשהוא מותיר אחריו תלמידים מובהקים, כדוגמת המקובל רבי דוד סונינו ^{[cite: 6]}, ומורשת כתבים כבירה.

עריכת כתבי האר"י והנחלת הקבלה הלוריאנית

חשיבותו ההיסטורית-קבלית של רבי נתן שפירא הירושלמי חורגת מעבר לחיבוריו העצמאיים, והיא נעוצה במידה רבה בתפקידו המרכזי כעורך, כמגיה וכמנסח של כתבי האר"י (רבי יצחק לוריא אשכנזי) שהועלו על הכתב בידי תלמידו המובהק, רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) ^{[cite: 2, 6, 7]}. רבי נתן פעל במקביל לבן דורו, רבי מאיר הכהן פופרש, במלאכת הסידור והעריכה של הכתבים הלוריאניים שהיו עד אז במצב של כתבי יד מפוזרים ולא ערוכים ^{[cite: 2]}. במסגרת מפעל זה, רשם רבי נתן הגהות מקיפות ומוסמכות על ספרים מרכזיים בדף הקבלה הלוריאני, ובהם "אוצרות חיים", "עץ חיים", "מבוא שערים" ו"פרי עץ חיים" ^{[cite: 2, 6, 8, 9]}. הגהות אלו, הידועות בספרות הקבלה כ"הגהות הרנ"ש", הועתקו בשקדנות על ידי תלמידיו, נדפסו לצד הגהות הרמ"ז, ונחשבות עד היום לאחד מאדני היסוד של נוסח כתבי האר"י ^{[cite: 2, 6, 8, 9]}.

מפעל עריכה זה התגבש לכדי חיבור מקיף בשם "מאורות נתן", אשר חולק לשני חלקים עיקריים ^{[cite: 2]}. החלק הראשון נדפס כנספח לספר "פרי עץ חיים" בקוריץ בשנת תקמ"ב ^{[cite: 2]}. החלק השני נקרא בשם "מחברת הקודש" (המוכר גם כ"ספר הכוונות"), ונדפס אף הוא בקוריץ בשנת תקמ"ג ^{[cite: 2]}. בעריכתו זו העניק רבי נתן מבנה שיטתי לכוונות התפילה והמצוות על פי קבלת האר"י, תוך השוואת נוסחאות מדויקת והוספת הערות מבהירות שהפכו לנכס צאן ברזל בבית המדרש הקבלי באירופה ובמזרח ^{[cite: 2, 6, 8]}.

משנתו היצירתית: ניתוח עומק של חיבוריו התורניים והקבליים

מכלול חיבוריו העצמאיים של רבי נתן שפירא משלב עיון קבלי מעמיק, פסיקה הלכתית תקיפה וקריאות לתיקון חברתי ודתי. חיבוריו נדפסו ברובם בוונציה במהלך שהותו באיטליה, והפכו לספרי יסוד בספרות הקבלה והמנהג.

ספרו הנודע "טוב הארץ" הובא לדפוס בוונציה בשנת תט"ו (1654/1655) בעת שהות המחבר בשליחותו ^{[cite: 1, 2]}. בהקדמת הספר מבהיר רבי נתן כי יסודות משנתו מושתתים על קבלת האר"י ורבי חיים ויטאל, תוך סינתזה מעמיקה עם תורת הקבלה של רבי משה קורדובירו (רמ"ק) וספרי רבי אברהם אזולאי ^{[cite: 1, 2]}. החיבור מורכב משלושה חלקים יסודיים המציגים משנה קבלית כוללת על ארץ ישראל, מקדשה ותקנות תפילתה ^{[cite: 1, 2]}.

החלק הראשון של "טוב הארץ" עוסק בבירור הקדושה הסגולית של ארץ ישראל, בחובת המגורים בה ובסוד ברית המילה ^{[cite: 1, 2, 10, 11]}. במסגרת זו מפתח רבי נתן תפיסה עמוקה בדבר היתרון הרוחני של קדושת הארץ המתגלה דרך הטבע והחומריות. בתשובה לחקירה התיאולוגית מדוע פסק המן במדבר עם הכניסה לארץ, מסביר הרנ"ש כי בחוץ לארץ ובמדבר, שהיו מקומות הטעונים טומאה, לא הייתה יכולת לקלוט קדושה דרך המציאות הגשמית, ולכן נדרש לחם שמימי (מן); לעומת זאת, בארץ ישראל, הפירות הגשמיים ספוגים בקדושה עליונה, ואכילתם בקדושה פועלת בירור ותיקון של החומר עצמו – תפיסה אותה הרחיב ידידו הרמ"ז וששימשה לימים כהשראה לתורת ארץ ישראל של מרן הרב קוק ^{[cite: 12]}. החלק השני של החיבור מוקדש לפירוש קבלי מקיף למשנה במסכת כלים (פרק א', משנה ו') העוסקת במדרג עשר הקדושות של ארץ ישראל ^{[cite: 1, 2, 13]}. החלק השלישי מפרט את הסדר והביאור הקבלי לתיקון חצות ולסדר הלימוד של ליל שבועות ^{[cite: 1, 2, 13]}. ראוי לציין כי "טוב הארץ" היה החיבור הראשון שבו נדפס סדר תיקון חצות במתכונתו על פי סודות האר"י, מה שהוביל להפצת מנהג זה בכל תפוצות ישראל ^{[cite: 3]}.

חיבור מרכזי נוסף הוא "מצת שמורים", אשר נדפס בוונציה בשנת ת"כ (1660) בדפוס וינדראמין ^{[cite: 2, 3]}. שם הספר מהווה ראשי תיבות של המצוות המרכזיות שבהן הוא עוסק: מזוזה, ציצית, תפילין (מצי"ת), לצד ביאור סוד ברכות השחר ^{[cite: 3, 14, 15]}. החיבור מיוסד על אדני ספר הזוהר, תיקוני הזוהר וכתבי האר"י, והוא מפרט את הכוונות והמשמעויות הקבליות של מצוות מעשיות אלו ^{[cite: 14]}. לצד העיון הקבלי, כולל החיבור תרשימים של שמות הקודש של תפילין ^{[cite: 3]}, וכן סגולות ומסורות קדומות העוסקות בהגנה מנזקים רוחניים; כך למשל, מביא הרנ"ש בשם הקדמונים את הסגולה כי המעביר ציציותיו על עיניו בקריאת שמע מובטח לו שלא יבוא לידי סמוי עיניים, סגולה שנזכרה והובאה לאחר מכן בכתבי החיד"א ^{[cite: 16]}.

כרך שלם וייחודי שנדפס יחד עם "מצת שמורים" הוא "מאמר יין המשומר" (ונציה, 1660) ^{[cite: 2, 3, 14, 17]}. חיבור זה מוקדש למאבק נחרץ בשתי תופעות חברתיות-הלכתיות שהתפשטו בזמנו, בייחוד בקהילות איטליה: ההקלות באיסור שתיית "סתם יינם" (יין של נוצרים) והשחתת פאת הזקן ^{[cite: 2, 3, 14, 17]}. הרנ"ש ביסס את איסור סתם יינם על פי חומרא קבלית מפליגה, תוך הצגת הנזק והפגם הרוחני העמוק שגורמת שתיית יין נסך לעולמות העליונים ולנשמת האדם ^{[cite: 18]}. כדי לתת משנה תוקף הלכתי לעמדתו הקבלית, קיבץ הרנ"ש בראש החיבור קובץ תשובות ופסקים מחכמי הדורות הקודמים, כגון מרן יוסף קארו (ה"בית יוסף"), המבי"ט, המהרשד"ם, המהרש"ך, האלשיך הקדוש, המהר"ל מפראג ורבי חיים באסאן ^{[cite: 3]}. החיבור מהווה מקור היסטורי והלכתי ראשון במעלה לחקר הפולמוס הסוער על סתם יינם באיטליה במאה ה-17 ^{[cite: 3]}.

לצד חיבורים אלו, כינס רבי נתן את פירושו הקבלי על הגדה של פסח בספר "תורת נתן", אשר נשתמר בכתב יד אוקספורד ונדפס לראשונה בשנת תרנ"ד (1893) ^{[cite: 2]}. כמו כן, הותיר אחריו דרשות רבות בכתבי יד, מתוכן נדפסה בעת החדשה דרשה מרכזית העוסקת במעלת הכוונה בקריאת שמע ובנפילת אפיים ^{[cite: 2, 19]}, לצד תשובות ואיגרות בענייני ספר הזוהר והתיקונים ^{[cite: 5]}.

ריכוז השוואתי של חיבוריו, עריכותיו ותכניהם המרכזיים

היבטים הגותיים, השפעה היסטורית ומורשת לדורות

ניתוח מקיף של דמות רבי נתן שפירא הירושלמי מעלה כי מורשתו התורנית והציבורית משלבת שלושה צירים מרכזיים אשר הותירו חותם עמוק על העולם התורני והקבלי בדורות השונים.

ראשית, רבי נתן שימש כחוליית קישור וגשר תרבותי-רוחני בין שלושה מרכזים יהודיים נבדלים במאה ה-17: העומק העיוני והלמדני של חכמי פולין מבית מדרשו של דודו בעל "מגלה עמוקות" ^{[cite: 1, 2, 3]}, תורת הסוד הארץ-ישראלית שנקנתה בירושלים ^{[cite: 1, 2]}, והחצרות התורניות של איטליה שבהן פעל בעשור האחרון לחייו ^{[cite: 2, 3]}. מיזוג זה אפשר לו להנחיל את קבלת האר"י בצורה מעובדת, מוגהת וסדורה לחכמי אירופה, תוך שהוא מחבר בין פסיקה הלכתית חמורה לבין כוונות קבליות.

שנית, פועלו בעריכת כתבי האר"י, יחד עם רבי מאיר פופרש, הפך את גוף הידע הלוריאני מצרור כתבי יד מפוזרים ובלתי אחידים למערכת טקסטואלית מגובשת ^{[cite: 2, 7]}. הגהותיו ("הגהות הרנ"ש") וסידורו ב"מחברת הקודש" שימשו אבן בוחן לדייקנות הנוסח עבור בית המדרש הקבלי בירושלים (בית אל) ועבור מקובלי מזרח אירופה וצפון אפריקה בדורות הבאים ^{[cite: 6, 8, 9, 18]}.

שלישית, משנתו הקבלית המעשית של רבי נתן בלטה בשימוש שעשה בתורת הסוד ככלי לעיצוב הנורמה החברתית וההלכתית בשטח. בחיבורו "יין המשומר", הוא לא הסתפק בציטוט מקורות הלכתיים יבשים, אלא רתם את המטאפיזיקה הקבלית כדי לייצר הרתעה מוסרית נגד הקלות מנהגיות, ובכך העניק למנהגים חמורים תוקף דתי מוחלט ^{[cite: 3, 18]}. לצד זאת, הדפסת סדר תיקון חצות לראשונה בספרו "טוב הארץ" הטביעה חותם עמוק על סדר התפילה והתיקון האישי והקהילתי בעולם היהודי כולו ^{[cite: 1, 2, 3, 13]}.

משילוב זה של הנהגה ציבורית תקיפה בעתות מצוקה ^{[cite: 2, 5]}, שליחות מסורה למען ארץ ישראל ^{[cite: 1, 2, 5]}, עבודת עריכה טקסטואלית קפדנית ^{[cite: 2, 6, 7]}, וחיבור יצירות מפתח בקבלה ובמחשבת הארץ ^{[cite: 1, 2, 10]}, עולה דמותו של רבי נתן שפירא הירושלמי כאחד מענקי הרוח והמעש שהצמיחה הקהילה היהודית במאה ה-17.