הרב אריה קפלן

מבוא: דיוקנה של סינתזה תורנית-מדעית יוצאת דופן

הרב אריה משה אליהו קפלן (1983-1934) נחשב בעיני חוקרים והיסטוריונים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית לאחת הדמויות המקוריות והמשפיעות ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים ^{[cite: 1, 2]}. הבנת התקבלותו בקרב חכמי דורו דורשת בחינה מעמיקה של נתיב חייו הבלתי שגרתי, שהחל כנער בשם "לן" בשכונת הברונקס בניו יורק, הרחק מעולמה של תורה ^{[cite: 1]}. בעקבות פטירת אמו בגיל בר-מצוה, נפלט קפלן ממסגרות החינוך הציבוריות וגדל כילד רחוב ^{[cite: 1]}. נקודת המפנה התרחשה כאשר חסיד קלויזנבורג צעיר בשם חנוך רוזנברג זיהה את זרותו בבית הכנסת, התיידד עמו ולימד אותו את יסודות השפה העברית והחומש ^{[cite: 1]}. רקע ייחודי זה כמי שחווה את עולם החול והבדידות הרוחנית מן החוץ, עיצב את רגישותו המופלאה ואת יכולתו המאוחרת לפנות אל ליבם של צעירים מחפשי דרך ^{[cite: 3, 4]}.

על אף נקודת הזינוק המאוחרת, הפגין קפלן גאונות יוצאת דופן שהובילה אותו אל היכלי התורה המרכזיים של אותה עת ^{[cite: 3]}. בגיל חמש-עשרה התקבל לישיבת "תורה ודעת", שם זכה ללמוד מפי הגאון רבי יעקב קמינצקי ^{[cite: 1, 5]}. בגיל שמונה-עשרה כבר נמנה עם חבורת התלמידים המובחרת שנשלחה בהכוונת הרב שמואל קמינצקי לסייע לרב שמחה ואסרמן בהקמת ישיבת "אור אלחנן" בלוס אנג'לס ^{[cite: 1, 6]}. בהמשך דרכו שם פעמיו לירושלים, אל ישיבת מיר, שם הוסמך לרבנות בשנת 1956 על ידי שניים מגדולי הפוסקים וראשי הישיבות בארץ ישראל: ראש ישיבת מיר, הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, והרב הראשי לישראל, הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ^{[cite: 1]}. במקביל ללימודיו התורניים השלים תארים מתקדמים בפיזיקה באוניברסיטת לואיוויל ובאוניברסיטת מרילנד, ועסק במחקר מדעי מתקדם במימון הקרן הלאומית למדע בארצות הברית ^{[cite: 1]}. סינתזה זו בין השכלה מדעית קפדנית לבין למדנות ליטאית וחסידית עמוקה הפכה אותו לבר-סמכתא ייחודי בעיני מנהיגי הציבור האורתודוקסי באמריקה ^{[cite: 4, 7]}.

הדיאלוג ההלכתי עם פוסק הדור: שו"ת אגרות משה

אחת העדויות המובהקות למעמדו התורני של הרב קפלן בצעירותו משתקפת במשא ומתן ההלכתי שניהל עם מנהיגה ההלכתי של יהדות ארצות הברית, הגאון רבי משה פיינשטיין ^{[cite: 8, 9]}. בעת שעבד כמורה בבית הספר הקהילתי "אקדמיית אליהו" בלואיוויל, קנטקי – מוסד פלורליסטי שבו רוב התלמידים הגיעו מבתים שאינם שומרי מצוות – נאלץ הרב קפלן להתמודד עם שאלות חינוכיות והלכתיות סבוכות ^{[cite: 6, 8]}. הוא פנה לרב משה פיינשטיין בשאלה האם מותר לארגן מניין תפילה ייעודי לבני נוער בשבת, כאשר ברור לחלוטין כי הורי הילדים יסיעו אותם לבית הכנסת ברכבם ^{[cite: 8, 10]}.

תשובתו של הרב פיינשטיין, המופיעה בשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים, חלק א', סימנים צ"ח-צ"ט), חושפת את ההערכה העצומה שרחש לפילוסופיית הקירוב של הרב קפלן, לצד שמירה בלתי מתפשרת על גדולי ההלכה ^{[cite: 8]}:

• יחס של כבוד והוקרה: הרב פיינשטיין פונה אל הרב קפלן הצעיר בתארים מופלגים המעידים על חברות תורנית עמוקה: "מעלת כבודו, ידידי הרב מהר”ר אריה משה אלי' קאפלאן שליט”א" ^{[cite: 8]}. פנייה זו מוכיחה כי הרב פיינשטיין ראה בו בר-סמכתא הלכתי ראוי לשמו, ולא רק פעיל קירוב ^{[cite: 8]}.
• גבולות ההלכה מול צורכי השעה: מבחינה הלכתית פסק הרב פיינשטיין כי ארגון מניין המסתמך על הגעה ברכב כרוך באיסור של "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שכן המארגנים מסייעים ומעודדים באופן אקטיבי את חילול השבת של הילדים והוריהם ^{[cite: 8, 10]}. עם זאת, הוא הדגיש כי יש להמשיך לקרבם בדרכים אחרות ולנסות להשפיע על הילדים להגיע ברגל ^{[cite: 8]}.

תשובה זו זכתה לימים להתייחסות מפורטת מצד הגאון רבי אהרן ליכטנשטיין, אשר ניתח את המתח המובנה העולה ממנה בין האינסטינקט של קירוב רחוקים והצלת נשמות לבין מגבלות הדין ההלכתי היבש ^{[cite: 8]}. עובדה זו ממחישה כי גם בעיני גדולי התורה המזוהים עם עולם הישיבות השמרני, פועלו של הרב קפלן בלואיוויל, ובקהילות מבודדות נוספות כגון מייסון סיטי באיווה וקינגספורט בטנסי, נתפס כחלוציות רוחנית מבוקרת ומפוקחת מבחינה הלכתית ^{[cite: 6, 8]}.

קוסמולוגיה ומדע: הפולמוס סביב גיל היקום ותורת השמיטות

תחום נוסף שבו עורר הרב קפלן דיון תורני מעמיק היה ניסיונו ליישב את הסתירה לכאורה בין הגיל המדעי של היקום (המוערך במיליארדי שנים) לבין הכרונולוגיה המקראית של שישה ימי בריאה ^{[cite: 11, 12, 13]}. הרב קפלן הציג גישה לא-אפולוגטית המבוססת על מקורות קבליים קדומים, ובראשם שיטתו של המקובל רבי יצחק דמן עכו, מתלמידי הרמב"ן ^{[cite: 11, 14]}.

על פי שיטה זו, הנסמכת על "ספר התמונה" המיוחס לתנא רבי ישמעאל (אך נכתב ככל הנראה במאה השלוש-עשרה), הבריאה מתנהלת במחזורים קוסמיים המכונים "שמיטות" ^{[cite: 15]}. החישוב שפיתח הרב קפלן מבוסס על הנתונים הבאים ^{[cite: 14]}:

• העולם עובר שבעה מחזורים בני 7,000 שנה כל אחד ^{[cite: 14]}.
• על פי רבי יצחק דמן עכו, שנים אלו אינן שנים אנושיות רגילות אלא "שנים של הקדוש ברוך הוא", כאשר יום אחד אלוהי שווה ל-1,000 שנות אדם, ולפיכך שנה אלוהית שווה ל-365,250 שנות אדם ^{[cite: 14]}.

מכיוון שהעולם נמצא כעת במחזור השביעי (או השישי לפי מקורות אחרים כגון "לבנת הספיר"), הרי שהבריאה הנוכחית התרחשה לאחר כ-42,000 שנות אלוהות, המתרגמות לגיל יקום של כ-15.3 מיליארד שנים – מספר התואם באופן מדהים את הערכות האסטרופיזיקה המודרנית של הפיצוץ הגדול ^{[cite: 12, 14]}.

גישה זו עוררה פולמוס הלכתי והשקפתי בקרב מקובלים וחכמי הלכה ^{[cite: 14]}:

• ביקורת מאסכולת האר"י והרמ"ק: מקובלים רבים הצביעו על כך ששני אבות הקבלה המאוחרת, רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) ורבי יצחק לוריא (האר"י הקדוש), שללו את הפירוש הפיזי של תורת השמיטות וקבעו כי מדובר בעולמות רוחניים בלבד שאין להם ביטוי היסטורי-גשמי ביקום שלנו ^{[cite: 14, 15]}.
• ההגנה התאולוגית של הרב קפלן: בתגובה לביקורת זו הבהיר הרב קפלן כי מאחר שאין מדובר בסוגיה הלכתית מעשית, אין פסיקה מחייבת אחת בנושא, ודעתו של האר"י אינה שוללת את הלגיטימיות של שיטת הרמב"ן ותלמידיו ^{[cite: 14]}. הוא הדגיש כי גדולי דורות קודמים, כמו בעל "תפארת ישראל" (רבי ישראל ליפשיץ) במאמרו "אור החיים" והראי"ה קוק, נסמכו על תורות אלו בדיוק כדי להעניק מענה אמוני לתגליות המאובנים והדינוזאורים ^{[cite: 14, 16, 17]}.

השוואת עמדות תאולוגיות ורבניות על הגותו ופועלו של הרב קפלן

תיאולוגיה מוקדמת מול בשלות מחשבתית: מזכר 1966 והתפתחות השקפתו

בפברואר 1966, בעת שכיהן כרבה של קהילת "עדת ישראל" במייסון סיטי, איווה, חיבר הרב קפלן מזכר תאולוגי בן אחד-עשר עמודים כמענה לשאלות שנשלחו אליו מטעם ארגון "בני ברית" בוושינגטון ^{[cite: 6, 20]}. מסמך זה, אשר נחשף על ידי החוקר מנחם באטלר, מציג עמדות המוגדרות כנועזות ויוצאות דופן במונחי האורתודוקסיה השמרנית ^{[cite: 6, 20]}:

• מעמד תחיית המתים במשנת הרמב"ם: במזכר זה קבע הרב קפלן באופן נחרץ כי הרמב"ם אינו מאמין בתחיית המתים כפשוטה (היינו החייאה פיזית של הגופות), אלא מפרש מושג זה כמשל לקיומה הרוחני הנצחי של הנשמה בעולם הבא, תוך שהוא מסתמך על מורה נבוכים ב':כ"ז ומתעלם מ"איגרת תחיית המתים" המפורסמת של הרמב"ם ^{[cite: 20]}.
• ההתייחסות לישו ולניסים החיצוניים: הרב קפלן הציע כי ניתן להכיר באמיתות הניסים המיוחסים לישו מבלי שהדבר יפגע באמונה היהודית, שכן שליחותו לא יועדה כלל לעם היהודי אלא לעמי העולם ^{[cite: 20]}.

מחקרים היסטוריים מראים כי עמדות אלו אפיינו את תקופת פעילותו בקהילות המרוחקות, שבהן נדרש לקיים דיאלוג קבוע עם כמרים ואינטלקטואלים לא-יהודים כחלק מחברותו ב"איגוד המיניסטריאלי" המקומי ^{[cite: 6, 20]}. עם זאת, משנתו המאוחרת עברה תהליך ברור של בשלות והתיישרות עם הזרם האורתודוקסי המרכזי ^{[cite: 2, 3]}. בספריו המאוחרים, כגון "תחיית המתים וגיל היקום", חזר בו לחלוטין מן הפרשנות האלגורית לרמב"ם והציג הסברים ביולוגיים ומדעיים מתקדמים (כגון שימוש בטכנולוגיות שיבוט ו-DNA) להוכחת היתכנותה הפיזית של תחיית המתים ^{[cite: 15, 17]}. כמו כן, הפך לאחד הלוחמים הבולטים בתנועות המיסיונריות בארצות הברית באמצעות כתיבת החוברת המשפיעה "המשיח האמיתי?", המציגה עמדה יהודית מסורתית חריפה ובלתי מתפשרת ^{[cite: 4, 22]}.

שחזור המדיטציה היהודית ותורת חסידות ברסלב

פועלו החלוצי של הרב קפלן בתחום הרוחניות והמיסטיקה היהודית הושפע עמוקות מהיכרותו עם הרב צבי אריה רוזנפלד, מי שהביא את תורת ברסלב לארצות הברית בשנות החמישים ^{[cite: 2, 23]}. יחד עמו עמל הרב קפלן על תרגום והערה של ספרי יסוד חסידיים, ובראשם "תיקון הכללי" ו*"שיחות הר"ן"* (תחת הכותרת "חכמת רבי נחמן") ^{[cite: 2, 23]}. שיתוף פעולה זה זכה לברכתם של זקני החסידים בירושלים ובארצות הברית, שראו ברב קפלן כלי ביטוי נאמן להפצת מעיינות החסידות חוצה, במיוחד בקרב יהודים שאיבדו את הקשר למסורת ^{[cite: 4, 23]}.

במקביל פיתח הרב קפלן תיאוריה מקיפה המשחזרת את דרכי הנבואה ועבודת השם המדיטטיבית של המקובלים הקדמונים ^{[cite: 24, 25]}. הוא גרס כי המדיטציה אינה המצאה של דתות המזרח הרחוק, אלא כלי רוחני יהודי שורשי ששימש את הנביאים, את בעלי ההיכלות ואת חסידי אשכנז ^{[cite: 7, 26]}. תגובת הממסד התורני למפעל זה הייתה מעורבת ^{[cite: 8, 21]}:

• חשש מפני גילוי הנסתר: בחוגים מסוימים בבורו פארק הובעה הסתייגות מכך שהרב קפלן חשף שיטות קבליות מעשיות (כמו התבוננות בשמות קדושים ובאותיות ספר יצירה) לציבור הרחב באנגלית, ואף שיתף פעולה עם הוצאות ספרים לא-יהודיות ^{[cite: 21]}.
• ראיית מפעלו כהצלת נפשות דחופה: מנגד, מנהיגי תנועת התשובה וארגון NCSY העלו על נס את העובדה שחיבורים אלו מנעו ממאות אלפי צעירים לרעות בשדות זרים ^{[cite: 1, 18]}. הרב פנחס סטולפר השווה את הרב קפלן לרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו), שניהם אנשי רוח מקוריים שכתבו ספרים שיטתיים ורציונליים על תורת הנסתר במטרה להדריך את בני דורם המבולבלים, ושניהם חוו בדידות מסוימת בשל חוסר יכולתם של ההמונים להבין את גודל משימתם ^{[cite: 3]}.

מפעל התרגום המונומנטלי ופולמוס ההסכמות על "תורה חיה"

גולת הכותרת של מפעלו הספרותי של הרב קפלן, אשר פורסמה סמוך לפטירתו הפתאומית בגיל 48, היא מפעל התרגום והפירוש המקיף לחומש – "The Living Torah" ("תורה חיה") ^{[cite: 1, 27]}. הספר נכתב בקצב כתיבה בלתי נתפס של תשעה חודשים בלבד, תוך שימוש בכלים מתודולוגיים מעולם הפיזיקה לארגון וסידור כמויות עצומות של מידע גאוגרפי, בוטני והיסטורי ^{[cite: 2, 4]}.

בעולם הרבני התעורר פולמוס מעניין סביב שאלת מעמדו של החיבור ^{[cite: 28]}:

• סוגיית ההסכמות (הסכמות מסורתיות): הרב קפלן בחר לתרגם את הפסוקים בצורה מודרנית וזורמת, תוך הכרעה בין פרשנים שונים על בסיס ספרותי והלכתי מובהק (לרוב בהתאם לפסיקות הרמב"ם ביד החזקה) ^{[cite: 29]}. בחלק מהחוגים החרדיים השמרניים נשמעה ביקורת על כך שהספר פורסם ללא "הסכמות" רשמיות של גדולי הדור או אדמו"רים מפורסמים (כגון האדמו"ר מגור או פוסקי הדור בארץ ישראל) ^{[cite: 28]}. נטען כי ללא אישור מפורש כזה, לא ניתן להחשיב את החיבור כ"תרגום" (Targum) מוסמך לקריאה קהילתית, אלא כפירוש אישי בלבד של המחבר ^{[cite: 28]}.
• התקבלותו בפועל כספר יסוד: למרות הפולמוס הפורמלי, בפועל הפך החיבור לאחד החומשים הפופולריים והמוערכים ביותר בבתי הכנסת האורתודוקסיים ברחבי העולם דובר האנגלית ^{[cite: 5, 30]}. חוקרים רבים וראשי ישיבות ציינו לשבח את הערות השוליים המעמיקות, המציגות מקורות מדויקים לכל מילה ותרגום, ובכך הופכות את החומש לכלי עזר לימודי מן המעלה הראשונה הן למתחילים והן לתלמידי חכמים מובהקים ^{[cite: 2, 23]}.

מכלול פועלו של הרב קפלן, החל מהתכתבותו ההלכתית הצעירה עם הרב משה פיינשטיין ועד למאמריו הקוסמולוגיים ותרגומיו המונומנטליים, מעיד כי הוא נתפס בעיני חכמי ישראל כדמות ייחודית – גשר חי המקשר בין עולם המדע הקפדני לבין פנימיות התורה וההלכה הצרופה ^{[cite: 5, 7, 8]}.