האדמו"ר ה"צמח צדק"
14 דק׳ קריאה2,821 מילים
תקציר
מקור זה סוקר את קורות חייו ותרומתו המונומנטלית של רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד, הידוע בכינויו ה"צמח צדק". הטקסט משרטט את דמותו כמנהיג רוחני שחולל סינתזה אינטלקטואלית ייחודית בין עולם ההלכה הצרוף לבין ההגות המטאפיזית של החסידות, ובכך ביסס את מעמדה של התנועה בקרב חוגים למדניים רחבים. לאורך הסקירה מודגשים פעילותו הציבורית האמיצה אל מול גזירות המשטר הצארי ותנועת ההשכלה, לצד מפעלו הספרותי הכביר הכולל אלפי תשובות הלכתיות וחיבורים הגותיים כמו "דרך מצוותיך" ו"אור התורה". לבסוף, המאמר מתאר את רגעי הסתלקותו ואת התפצלות השושלת לאחר פטירתו, תוך עמידה על מורשתו החינוכית והלמדנית שממשיכה לפעום עד ימינו במוסדות התורה של חב"ד.
מנהיגות רוחנית וסמכות הלכתית במבחן התמורה: פועלו ומשנתו התורנית של האדמו"ר ה"צמח צדק"
שנות העיצוב בצל המייסד והעלייה לכס ההנהגה
רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השלישי לבית חב"ד המוכר על שם חיבורו ההלכתי המרכזי כבעל ה"צמח צדק", נולד בכ"ט באלול תקמ"ט (1789) בעיר ליאזנא.[1] הוא נולד לרב שלום שכנא ולרבנית דבורה לאה אלטשולר, בתו של מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי (האדמו"ר הזקן).[1] שמו, מנחם מענדל, ניתן לו על שמו של מנהיג החסידות בארץ ישראל, רבי מנחם מענדל מויטבסק.[1] בשנת תקנ"ג, ביום ג' בתשרי, בהיותו כבן שלוש שנים בלבד, נפטרה אמו.[1] על פי בקשתה האחרונה וצוואתה הבלתי כתובה, אומץ הילד על ידי סבו, האדמו"ר הזקן, שחבבו מאוד והקדיש מאמצים כבירים לגידולו, לחינוכו ולפיתוח אישיותו התורנית הייחודית.[1, 2]
צמיחתו הרוחנית של הצמח צדק בצל סבו הניחה את היסודות לסינתזה האינטלקטואלית שאפיינה את כל פועלו: חיבור בין הלכה צרופה, מחקר תלמודי אנליטי והגות חסידית מופשטת.[3] בצעירותו נשא רבי מנחם מנדל את דודניתו, הרבנית חיה מושקא, בתו של האדמו"ר השני של השושלת, רבי דובער (האדמו"ר האמצעי).[2] בשנים הראשונות שלאחר נישואיו ניסה ככל הניתן להתרחק מהכבוד, מהשררה וממעורבות ציבורית גלויה, ואף עסק לפרנסתו בניהול בית מלאכה לשעווה.[2] למרות ניסיונות אלו להיחבא אל הכלים, פועלו האינטלקטואלי והרוחני הפך אותו לדמות מרכזית בחצר הסבא והחם, שם מילא תפקידים תורניים ומנהליים מגוונים.[2]
לאחר הסתלקותו של חמיו, האדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827), הוטל עליו עול הנהגת חסידות חב"ד.[2, 4] על אף סירובו הראשוני ובריחתו העקבית מגינוני שררה [2], הוא הוכתר כאדמו"ר השלישי של השושלת.[1, 2] תחת הנהגתו, שנמשכה קרוב לארבעה עשורים עד להסתלקותו בי"ג בניסן תרכ"ו (1866) [1], ביססה חב"ד את מעמדה כאחת התנועות הדומיננטיות, המשפיעות והמאורגנות ביותר ביהדות מזרח אירופה.[5] מעבר ליסודות התיאורטיים שהונחו על ידי קודמיו, הצמח צדק חולל תפנית מתודית כאשר עיגן את התיאוריה המטאפיזית של החסידות בתוך עולם ההלכה והפסיקה האנליטית, ובכך תרם ללגיטימציה של החסידות גם בעיני החוגים הלמדניים המסורתיים שהתנגדו לה בעבר.[6]
מורשתו הרוחנית זכתה לתהודה רחבה אף מעבר לגבולות חסידות חב"ד עצמה; כך למשל, במסורת חסידות ברסלב, הדגיש כ"ק מוהרא"ש זי"ע (רבי אליעזר שלמה שיק) את הקשר הפנימי ואת הערכתו העצומה לפועלו של הצמח צדק, בראותו במשנתו מופת לשילוב של תורה, תפילה ואמונה צרופה.[2]
מפעל ההלכה ויצירתו התורנית בנגלה
תרומתו ההלכתית של האדמו"ר הצמח צדק נחשבת לאבן דרך בתולדות ספרות השו"ת והפסיקה במאה ה-19.[7] גדלותו המופלגת בנגלה זכתה להערכה רבה לא רק בקרב חסידיו, אלא גם בקרב גדולי התורה הבולטים של מחנה המתנגדים.[6] עדות מובהקת לכך עולה מפנייתו של הגאון רבי דוד טביל ממינסק (מחבר ספר "נחלת דוד"), אשר פנה אל הצמח צדק בתארים מופלגים המבטאים כפיפות למרותו התורנית, כגון "המאור הגדול, הגאון המפורסם, עין העדה, רבא דעמא, מדברנא דאומתיה... מורנו הרב רבי מנחם מענדל".[6]
ציר היצירה ההלכתית שלו התמקד בסדרת שאלות ותשובות (שו"ת) "צמח צדק", ששמה מרמז בגימטריה לשמו של המחבר, "מנחם מענדל" (בכתיב יידיש מקובל).[1, 6, 7] כתיבתו ההלכתית התאפיינה במהירות פנומנלית, שנחשבה בעיני בני דורו כלמעלה מדרך הטבע.[8] במהלך יובל שנים של פעילות כתב שישים אלף גיליונות דפוס והשיב לאלפי שאלות שהופנו אליו מרבנים וקהילות ברוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה.[7, 8] שיטת הפסיקה והעריכה שלו התאפיינה באיסוף קפדני ושיטתי של נתונים: הוא שמר לעצמו העתקים מתשובותיו וכך נוצרו 14 כרכים של תשובות כרוכות, מתוכם שרדו תשעה כרכים (שניים שמורים בספריית חב"ד בניו יורק ושבעה באוסף שניאורסון במוסקבה).[7] משנת תקצי"א (1831) ואילך, החל לערוך מחדש את כתביו במהדורה מורחבת המכונה "מהדורה בתרא".[7]
תהליך הפסיקה שלו נע בשני ערוצים מקבילים [7]:
- גרסה קצרה (פסק-דין למעשה): נכתבה בקיצור נמרץ ונשלחה לשואל בעיקר במקרים דחופים, תוך תיעוד תמציתי עבור ארכיונו האישי.[7]
- גרסה ארוכה (תשובה ערוכה): פיתוח עיוני מקיף ומנומק של הסוגיה, אשר כלל לעיתים הוספת תמציות וראשי פרקים בשולי הדיון.[7]
חלק ניכר מהתשובות עוסק בהתרת עגונות.[1] לאור גלי הגיוס הכפוי של נערים יהודים (גזירת הקנטוניסטים) והמלחמות התכופות באימפריה הרוסית, נותרו נשים רבות ללא קצה חוט בדבר גורל בעליהן.[1, 2] הצמח צדק נודע כמתיר עגונות שהפעיל למדנות יצירתית ואומץ הלכתי כדי למצוא להן מזור במסגרת חוקי התורה.[1]
סגנון פסיקתו שילב בין למדנות ליטאית אנליטית לבין ראייה מערכתית רחבה. הוא הציג עמדות עצמאיות מול קודמיו; כך, למשל, בדין "איטר" (שמאלי), פסק שיש ללכת הלכה למעשה לפי היד החזקה של האדם בגופו ולא לפי היד הכותבת בלבד, בניגוד לפסק המפורש של סבו, בעל שולחן ערוך הרב.[7] עמדה הלכתית בולטת נוספת היא פסיקתו האוסרת לחלוטין גילוח של הזקן (אפילו במספריים כעין תער) משום איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה".[7] כמו כן, פסק הלכה למעשה כי מי שנאלץ לאכול בתשעה באב מפאת חוליו, עליו לאכול ב"שיעורים" (פחות מכשיעור בכל פעם, בדומה ליום הכיפורים), מתוך התפיסה המתודית שחכמים תיקנו את תקנותיהם בדומה לדיני דאורייתא ("כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון").[7]
מבחינה מתודולוגית, ניכרת במשנתו זהירות רבה בשילוב שבין תורת הנסתר (הקבלה והזוהר) לבין ההלכה הפסוקה. הגם שהיה שקוע בעולמה של הקבלה, החזיק הצמח צדק בדעה כי אין לכפות את פסקי הזוהר מקום שבו הם עומדים בסתירה ישירה לכללי הפסיקה ההלכתיים המקובלים בשולחן ערוך ובראשונים. דוגמה מובהקת לכך מופיעה בדיון על אודות אישה זקנה שאינה חפצה להינשא עוד, שבו פסק שאין עליה מצוות חליצה, אף שלפי הזוהר יש עניין ומצווה גם בזה.[9] קביעה זו משקפת גישה רציונלית-הלכתית מוצקה, השומרת על גבולותיה המוגדרים של ההלכה המעשית.
ריכוז חיבוריו ההלכתיים של האדמו"ר הצמח צדק
עולם הנסתר ושיטת חסידות חב"ד במשנת הצמח צדק
לצד שליטתו המוחלטת בתורת הנגלה, נחשב האדמו"ר הצמח צדק לאדריכל המתודי של שלב הביסוס של חסידות חב"ד. הגותו החסידית, המבוססת על תורת סבו האדמו"ר הזקן, פשטה את הלבוש המהפכני של ראשית ימי התנועה ולבשה צורה של שיטה פילוסופית-מטאפיזית סדורה, המנוסחת בלשון בהירה, מובנית ואנליטית.[3] לשם כך הסתייע הצמח צדק בצוות של "חוזרים" (מעתיקים ומשננים) שרשמו ושחזרו את דבריו בקפידה.[1, 4] בין החוזרים והמניחים הבולטים נמנו בנו הצעיר אדמו"ר המהר"ש (משנת תרי"ד ואילך), הרב הלל מפאריטש, הרב דובער אשכנזי (קאליסקר), הרב נחום מסטרדוב, הרב מנחם נחום יצחק אייזיק חאנין, והרב איסר בער גילרסון.[4, 10] הם שיננו את המאמרים, חזרו עליהם לפניו והוא תיקן את שגיאותיהם והסביר את הדרוש ביאור.[1]
ספר "דרך מצוותיך" (ספר טעמי המצוות)
יצירתו המפורסמת ביותר בכתב, המהווה שער כניסה מתודי לעולם המחשבה של חב"ד, היא ספר "דרך מצוותיך".[3, 8, 11] הספר נכתב בעיקר בין השנים תקע"ד-תקפ"ח (1814–1828) ונדפס לראשונה בפולטבה בשנת תרע"א (1911) בדפוס א. ע. ראבינאוו.[3] ייחודו הבולט של החיבור טמון בסגנונו, המאורגן כעין "שולחן ערוך" הסברתי.[3] בעוד שכתבים חסידיים אחרים דורשים מיומנות קריאה ואינטואיציה פנימית, "דרך מצוותיך" כתוב בצורה הגיונית, מובנית ומדורגת, המאפשרת גם למתחילים לרכוש מושגי יסוד בחסידות ובקבלה, ועל כן המליץ האדמו"ר השביעי להתחיל את לימוד החסידות דווקא בספר זה.[3]
מבנה הספר נחלק לשלושה נדבכים מרכזיים [3]:
ספר טעמי המצוות: ביאור עומק של מצוות נבחרות מתרי"ג מצוות.[3] המתודיקה של הצמח צדק בכל מצווה היא קבועה ומעמיקה [3]:
- הבאת הגדרת המצווה ופרטיה מתוך ספר החינוך וספר המצוות לרמב"ם.[3]
- העשרת הנושא באמצעות טעמי המצוות על פי תורת הסוד שבספר הזוהר הקדוש ובכתבי הארי"זל (לקוטי תורה).[3]
- הסברת העניין כולו ויישומו בנפש האדם על דרך חסידות חב"ד.[3] (מאחר שביאורי כל תרי"ג המצוות לא הגיעו לידינו, ציין האדמו"ר השביעי בהוספותיו למקומות אחרים בחסידות שבהם נתבארו שאר המצוות).[3]
- "שורש מצוות התפילה": מונוגרפיה רחבת היקף בת 49 (מ"ט) פרקים.[3] זהו חיבור יסודי העוסק בעבודת התפילה ובקריאת שמע כציר המרכזי של עבודת ה' החסידית.[3] הספר מאריך בהסבר המכניקה של העולמות העליונים, מהות עשר הספירות והשפעת התפילה עליהן.[3] מסורת חב"דית מספרת כי בשנת תקס"ז, כאשר ראה האדמו"ר הזקן את הטיוטות הראשונות של חיבור זה שכתב נכדו הצעיר לעצמו, התרגש עד מאוד ועמד ובירך ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות בפני אחיו (מהרי"ל) והחסיד ר' פינחס רייזס.[3] בעת החדשה זכה חיבור זה לביאור מקיף בשני חלקים מאת הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), המנגיש את עומק כוונות התפילה והיחס בין הבורא לעולמות ללומד המודרני.[8]
- לקט מאמרים קצרים והגהות: קובץ דרושים העוסק בנושאי יסוד כגון תורת "תוהו ותיקון", סוגיית "עשר ספירות הגנוזות במאצילן", עבודת הניסיונות וכן קיצורים שימושיים לספר התניא.[3]
דרך המצוות המבוארות בספר זה, מבהיר הצמח צדק שורה של עקרונות תיאולוגיים קריטיים [3]:
- הפשטת מושגי הקבלה מגשמיותם: פיתוח אזהרת הבעל שם טוב מפני הגשמת האלוהות; המחבר מנחה את הלומד כיצד להבין את המונחים הקבליים כקטגוריות רוחניות-תודעתיות מופשטות ולא כציורים פיזיים.[3]
- אור ממלא ואור סובב: ניתוח ההבדל בין "אור הממלא כל עלמין" (האלוהות המתלבשת בטבע ומחיה אותו בהתאם לכלי העולם) לבין "אור הסובב כל עלמין" (האלוהות האינסופית, המקיפה והבלתי מושגת, כפי שמבואר במצוות ציצית).[3]
- עבודה אישית ומידות: ביאור עבד עברי בעבודת האדם, עניין התשובה והווידוי, וביאור מידת הביטחון על פי החסידות (במצוות תגלחת מצורע).[3]
- מלכות ומשיח: הגדרת מהותו של מלך בישראל ושל מלך המשיח (במצוות מינוי מלך).[3]
- דרכי ההשגה באלוהות: ביאור שני אופני ההשגה השונים של הרמב"ם ושל המהר"ל מפראג.[3]
- הכרעה במחלוקת תחיית המתים: הכרעה פילוסופית-קבלית במחלוקת המפורסמת בין הרמב"ם לרמב"ן.[3] הצמח צדק מבסס את עמדת הרמב"ן שתחיית המתים בגוף פיזי היא התכלית האחרונה והעליונה של הבריאה, ולא עולם הנשמות המופשט.[3]
- אמרתו של אדמו"ר הזקן: הספר מתעד ומבאר את האמרה הידועה שנאמרה בדבקות: "איני רוצה בגן עדן שלך או בעולם הבא שלך, אלא רק אותך בעצמך" ("מער ניט אז דיך אליין").[3]
מפעל ספרי "אור התורה", "ביאורי הזוהר" ו"ספר הליקוטים"
חיבור הגותי עצום נוסף הוא סדרת ספרי "אור התורה".[4, 12] זוהי סדרה רב-כרכים (כ-41 כרכים) המאגדת את מאמרי החסידות והרשימות ההגותיות שכתב האדמו"ר במהלך שנות נשיאותו (תקפ"ח-תרכ"ו).[4, 12] בשונה מדרשות שנרשמו על ידי שומעים, רוב הכרכים מבוססים על כתבי ידו המקוריים של הצמח צדק, אשר סודרו באופן שיטתי על פי סדר פרשיות השבוע, ספרי התנ"ך, המועדים ונושאים מוגדרים במחשבת ישראל.[4] מלאכת הוצאתם לאור של כתבים אלו הייתה ארוכת שנים: הכרך הראשון על ספר בראשית נדפס בברדיטשוב בשנת תרע"ג (1913), אך עיקר הדפסת הסדרה נעשה החל משנת תשכ"ה (שנת המאה להסתלקותו) והושלם בשנת תשמ"ג, ביוזמתו ובעריכתו המאומצת של האדמו"ר השביעי.[4]
לצד אלו, כתב האדמו"ר את החיבורים הבאים המשלימים את משנתו הקבלית והמחקרית:
- ספר הליקוטים - דא"ח: מפעל אדיר בן 27 כרכים המלקט ומסדר קטעי מאמרים לפי נושאים בתורת החסידות של הצמח צדק.[8] הסט יצא לאור בהוראת האדמו"ר השביעי ונערך בקפידה על ידי תלמידי הישיבה.[8]
- ביאורי הזוהר: ביאור שיטתי ומעמיק של מאמרים קשים מספר הזוהר.[1, 6, 10] החיבור יצא לאור בשלושה כרכים לאורך השנים תשכ"ח-תשפ"ב (1968–2022).[6]
- אגרות קודש: אסופת מכתביו והדרכותיו האישיות של האדמו"ר, שנערכה על ידי הרב שלום דובער לוין.[8]
- יהל אור: חיבורו המפורסם של הצמח צדק המבאר את ספר התהילים על דרך הקבלה והחסידות.[2]
המאבקים הציבוריים והפעילות המדינית ברוסיה הקיסרית
נשיאותו של האדמו"ר הצמח צדק חפפה לאחת התקופות הסוערות והקשות ביותר עבור יהדות רוסיה תחת שלטונו הריכוזי של הצאר ניקולאי הראשון.[2, 13] בתקופה זו עמדה החברה היהודית המסורתית תחת לחץ כפול: מחד גיסא, גזירות שלטוניות אגרסיביות שנועדו לכפות אינטגרציה וצמצום האוטונומיה הקהילתית; מאידך גיסא, פעילות גוברת של תנועת ההשכלה המקומית שביקשה לחולל רפורמות דתיות וחינוכיות עמוקות בחיים היהודיים, לעיתים קרובות תוך שיתוף פעולה הדוק עם פקידי הממשל הצארי.[13, 14]
ועידת פטרבורג (1843) והמאבק בהשכלה
בשנת תר"ג (1843) כינסה ממשלת רוסיה את ועידת הרבנים בפטרבורג.[13] מטרת הוועידה, שנוהלה מאחורי הקלעים במידה רבה על ידי המשכילים ובגיבוי הממשל הרוסי, הייתה להכשיר את הקרקע להכנסת שינויים בחוקי התורה ובסדרי החינוך היהודי, כולל כפיית לימודי חול במוסדות החינוך החרדיים ופיקוח ממשלתי על הסמכת רבנים.[13, 14]
האדמו"ר הצמח צדק יצא לפטרבורג כנציג מובהק של היהדות האורתודוקסית, כשהוא מצויד בעשרות ספרי הלכה וחסידות.[13] לצד הכנותיו האישיות, הוקם ועד חרדי מיוחד בויטבסק שתיאם את פעילות כלל הזרמים האורתודוקסיים כדי להציג חזית אחידה ונוקשה כנגד הרפורמות המוצעות.[13] במהלך שהותו שם, חיבר האדמו"ר את "ספר החקירה" (המכונה גם "דרך אמונה"), חיבור הגותי-אפולוגטי המבאר באופן רציונלי ומעמיק את עיקרי האמונה מול טענות המשכילים.[8]
במהלך דיוני הוועידה, סירב הצמח צדק בתוקף לחתום על הפרוטוקולים והמסמכים שהכינה הממשלה.[15] עמדתו הבלתי מתפשרת עוררה את חמתם של פקידי הצאר.[13] במהלך הוועידה נעצר האדמו"ר עשרים ושתיים (22) פעמים בבית המעצר כצעד ענישה שנועד לשבור את רוחו ולהניאו מעקשנותו.[13, 15] כאשר הוזהר כי התנגדותו לצאר מהווה מרידה במלכות שעונשה מוות, השיב בקביעה מתודית חדה: "מורד במלכות חייב מיתה בגוף; לעומת זאת, מורד במלכות שמים חייב בנפש – ואיזו היא מרידה גדולה יותר?!".[13] עמידתו האמיצה הניאה את הממשלה מיישום חלקים נרחבים מהרפורמות הדרסטיות המתוכננות.[14, 15]
פרטי מאבקים אלו תועדו לימים ב"קונטרס אדמו"ר ה'צמח צדק' ותנועת ה'השכלה'", חיבור היסטורי-תיעודי שכתב האדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ).[14] הקונטרס, שנדפס לראשונה בשנת תש"ו (1946) ומאז יצא בשמונה מהדורות (בהן מהדורה חדשה בשנת תשע"ו), מתאר בפרוטרוט את עמידתו התקיפה של הצמח צדק גם בוועידת פטרבורג השנייה בשנת תר"ח (1848).[14]
המאבק בגזירת הקנטוניסטים
גזירה קשה נוספת שנגדה פעל הצמח צדק בכל כוחו הייתה גזירת הקנטוניסטים, במסגרתה נחטפו ילדים ונערים יהודים למשך 25 שנות שירות צבאי כפוי בירכתי רוסיה, בתנאים קשים שמטרתם הייתה להעבירם על דתם.[2, 16] האדמו"ר הקים רשת חשאית של סיוע ותמיכה עבור אותם חיילים יהודים, ודאג לאספקת מזון כשר, תשמישי קדושה ועידוד רוחני.[16]
ייחודו הטיפולי והחינוכי בקנטוניסטים התבטא בכך שלא ראה בהם רק נפגעים סוציאליים, אלא התייחס אליהם כאל גיבורים רוחניים שעומדים בניסיונות קשים. באחת ההזדמנויות אף נשא בפניהם מאמר חסידות עמוק ומורכב.[16] פועל זה הוסבר לימים על ידי האדמו"ר השביעי כהוראה חינוכית לדורות: גם כלפי מי שנתפסים כמרוחקים או חסרי השכלה תורנית רחבה (בשל נסיבות חייהם הקשות), יש לנהוג בכבוד אינטלקטואלי ורוחני מלא ולהשפיע עליהם מן המעיינות העמוקים ביותר של התורה.[16]
משנתו הציבורית והאישית של הצמח צדק תומצתה בפתגם המפורסם שטבע ביידיש: "טראכט גוט, וועט זיין גוט" ("חשוב טוב – יהיה טוב").[1, 17] פתגם זה אינו מהווה רק ביטוי פשטני לאופטימיות, אלא תורה תיאולוגית עמוקה המוסברת בכתביו: המחשבה האנושית והביטחון המוחלט באלוהים אינם רק משקפים מציאות עתידית, אלא אקטיביים ומחוללים שינוי קוסמי עליון. כאשר האדם ממקד את מחשבתו באמונה שלמה בטוב, הוא מפעיל כוחות רוחניים המורידים שפע של חסד ומייצרים את הטוב הלכה למעשה.[1, 17]
ההסתלקות, המורשת המשפחתית ורציפות ההנהגה
הסתלקותו של האדמו"ר הצמח צדק באור ליום חמישי, י"ג בניסן תרכ"ו (1866) בליובאוויטש, סימנה את סיומו של תור הזהב של הנהגת היחיד בחסידות חב"ד.[1] בשעותיו האחרונות תועדו רגעיו האחרונים בחדרו המוקף חסידים:
באותה עת, בסביבות השעה אחת עשרה בלילה, מטתו עמדה באמצע החדר ומסביבו עמדו החסידים עם נרות דולקים, בעוד האדמו"ר שכב ללא שום תנועה והביט בנוכחים.[1] השמש הנאמן, ר' חיים בער, הטה את אזנו לפיו של האדמו"ר ושמע אותו לוחש שוב ושוב את הפסוק "למען ירבו ימיכם".[10] בשעה שתים עשרה וחצי בלילה נסתלק לגנזי מרומים.[1]
לאחר פטירתו, עמדה החסידות בפני משבר ירושה מורכב בשל ריבוי בניו שהיו כולם גדולי תורה ובעלי שיעור קומה הנהגתי.[1, 18] חסידות חב"ד התפצלה למעשה למספר חצרות וזרמים מקבילים שהונהגו על ידי בניו השונים ברוסיה ובאוקראינה, כאשר כל אחד מהם פיתח גוון ייחודי בהבנת משנתו של האב וסבו.[1, 18]
בניו של האדמו"ר הצמח צדק והתפצלות חצרות חב"ד
השפעה לדורות ומפעלי הנצחה
לצד יורשיו הישירים, העמיד האדמו"ר הצמח צדק תלמידי חכמים עצומים שעיצבו את פני הלמדנות וההגות החסידית בדורות הבאים. הבולטים שבהם כוללים את רבי הלל מפאריטש (מגדולי ה"חוזרים" והמעמיקים בתורתו) [4, 10], רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין (בעל ה"תורת חסד" שהיה מחשובי הפוסקים בדורו) [10], ורבי אברהם דוד לאוואוט (בעל "שער הכולל" וסבו של האדמו"ר השביעי).[10]
ההערצה האינטלקטואלית והרוחנית לצמח צדק נותרה חיה ופעילה לאורך הדורות. ביטוי מודרני מובהק לכך הוא ייסוד כולל האברכים ההיסטורי "צמח צדק" בין חומות העיר העתיקה בירושלים.[19] הכולל הוקם בראש חודש אלול תשל"ב (1972) בעיצומה של יוזמה להקמת 71 מוסדות לכבוד יום הולדתו ה-70 של האדמו"ר השביעי.[19] המבנה שבו פועל הכולל, השייך היסטורית לרבותינו נשיאינו ושנשאר בשלמותו לאורך המלחמות, הפך למרכז תורני שוקק המשלב לימוד הלכה בעיון עמוק לצד הגות חסידית.[19] באשר למיקומו הייחודי התבטא האדמו"ר השביעי בחביבות רבה: "כולל תפילה ולימוד התורה הקדושה שבין החומות שבעיר הקודש שבארץ הקודש ובמבנה רבותינו נשיאנו".[19]
במסגרת פעילות הכולל, יצאו לאור עשרות ספרים וחוברות בהערות וביאורים בנגלה ובחסידות.[19] הבולט שבהם הוא קובץ "יגדיל תורה" שאת הוצאתו יזם האדמו"ר השביעי בהתוועדות ח"י אלול תשל"ו, במטרה לייסד במה מיוחדת שבה יפרסמו חידושי רבותינו נשיאינו ותלמידיהם בתחום הנגלה.[19] בכ"ף מנחם-אב תשל"ו הדגיש כי יקבעו שני מקומות לריכוז החומר – בכולל צמח צדק בירושלים, ובכולל המזכירות ליד 770 בניו יורק.[19] האדמו"ר נהג לעקוב בדריכות אחר הוצאת הקבצים, ובשיחותיו עם הנהלת הכולל דרש תמיד להוציא עוד ועוד, באומרו: "הרי לומדים בכולל, וכשלומדים – מחדשים חידושים. היכן הם, איפוא, החידושים".[19] כיום עומדים בראש הכולל הרב חיים שלום דייטש והרב יוסף צבי סגל, ולומדים בו מדי יום כ-40 אברכים שקדים ומצטיינים הממשיכים את מורשתו הלמדנית של בעל הצמח צדק.[19]
מקורות19
- 1.רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק) - חב"דפדיה, chabadpedia.co.il/index.php?title=רבי_מנחם_מענדל_שניאורסון_(אדמו"ר_הצמח_צדק)&mobileaction=toggle_view_desktop
- 2.רבי מנחם מנדל בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי"ע - י"ג ניסן - ברסלב סיטי, breslevcity.co.il/רבי-מנחם-מנדל-בעל-הצמח-צדק-מליובאוויט/
- 3.מעיינותיך. ספר דרך מצוותיך לאדמו"ר ה'צמח צדק', toratchabad.com/ספר-דרך-מצוותיך-לאדמור-הצמח-צדק
- 4.אור התורה (ספר) - ויקיפדיה, he.wikipedia.org/wiki/אור_התורה_(ספר)
- 5.Background: History and Ideology - Chabad.org, chabad.org/library/article_cdo/aid/2346204/jewish/Background-History-and-Ideology.htm
- 6.מנחם מנדל שניאורסון (צמח צדק) - ויקיפדיה, he.wikipedia.org/wiki/מנחם_מנדל_שניאורסון_(צמח_צדק)
- 7.צמח צדק (ספר) – ויקיפדיה, he.wikipedia.org/wiki/צמח_צדק_(ספר)
- 8.ספרי אדמו"ר הצמח צדק - חב''ד-שופ, chabadshop.com/collections/ספרי-אדמור-הצמח-צדק-1
- 9.משקל הזוהר והקבלה בהלכה - מנחת אשר, minchasasher.com/he/shiur/parsha-vort/משקל-הזוהר-והקבלה-בהלכה/
- 10.רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק) - חב"דפדיה, chabadpedia.co.il/wiki/רבי_מנחם_מענדל_שניאורסון_(אדמו"ר_הצמח_צדק)
- 11.דרך מצותיך - BeitChabad.com - בית חב"ד, he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5580713
- 12.אור התורה - חב"דפדיה, chabadpedia.co.il/index.php/אור_התורה
- 13.ועידת הרבנים תר"ג - חב"דפדיה, chabadpedia.co.il/index.php/ועידת_הרבנים_תר"ג
- 14.קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה - חב"דפדיה, chabadpedia.co.il/wiki/קונטרס_אדמו"ר_הצמח_צדק_ותנועת_ההשכלה
- 15.התקשרות 1309 | עת לדעת - חב"ד, chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=15431&CategoryID=2419
- 16.הרבי מליובאוויטש - הקנטוניסטים - YouTube, youtube.com/watch?v=8XQID2zZVYI
- 17.150 שנה להסתלקות ה"צמח צדק" - BeitChabad.com - בית חב"ד, he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3307715
- 18.בני הצמח צדק - ספרי אור החיים, sifreiorhachaim.co.il/product/בני-הצמח-צדק/
- 19.כולל אברכים – צמח צדק חב"ד, tzemachtzedekshul.org/כולל/