רבי חביב טולידאנו

פועלו, משנתו ומקומו של רבי חביב בן אליעזר טולידאנו במסורת חכמי מקנס

מבוא והערכה גנאלוגית מובחנת בשושלת טולידאנו

משפחת טולידאנו מייצגת שושלת מפוארת של רבנים, דיינים ופוסקי הלכה אשר הנהיגו את קהילות מרוקו בכלל, ואת קהילת מקנס בפרט, החל מהמאה ה-15 ואילך.^[1] בבואנו לחקור את דמותו, פועלו ומשנתו של רבי חביב בן אליעזר טולידאנו, נדרשת הבחנה היסטוריוגרפית קפדנית, שכן בשושלת המשפחתית מופיעות שלוש דמויות בולטות הנושאות את השם "רבי חביב טולידאנו".^{[2, 3, 4]} זיהוי מדויק של כל דמות חיוני להבנת הרקע ההיסטורי והתרבותי שבו היא פעלה, ולמניעת אנכרוניזמים נפוצים.^[3]

הדמות הראשונה בציר הזמן היא רבי חביב בן חיים טולידאנו (1657–1715), רב ודיין יליד פאס אשר נפטר במקנס ביום שבת, ו' בחשוון ה'תע"ו, בגיל 58.^[4] חשיבותו ההיסטוריוגרפית עצומה בשל אילן היוחסין הגנאלוגי שחיבר.^[4] אילן זה נחשב למקור האמין ביותר לתולדות המשפחה, שכן הוא נכתב בזמן אמת ובסמיכות גיאוגרפית הדוקה לחיי הדמויות המתועדות בו.^[4]

הדמות השנייה היא מושא מחקר זה – כמוה"ר רבי חביב בן אליעזר טולידאנו, שחי ופעל במחצית הראשונה של המאה ה-19 והיה מחבר הספר "תרומת הקודש".^[3] דמות זו פעלה בעידן של מעבר ותמורה, שבו החלו לנשב רוחות מודרניות ראשונות בצפון אפריקה.^[3]

הדמות השלישית היא הרב חביב טולידאנו, שנפטר בשלהי המאה ה-20.^{[2, 3]} רב זה היה מחלוצי החייאת השפה העברית במרוקו בשנים תש"ה–תשי"ז (1945–1957), והתמחה בתרגום וניסוח תכנים תורניים מורכבים בשפה מותאמת לדורו.^{[2, 3]} לזכרו ולהמשך מפעלו החינוכי הקימו בניו בשנת תש"ס (2000) את "מכון טולידאנו" בירושלים.^[2]

הרוח החדשה והתגובה ההגותית בחיבור תרומת הקודש

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19, החלה יהדות מרוקו להיחשף להשפעות תרבותיות ופוליטיות אירופיות ראשוניות, אשר קדמו לתקופת הפרוטקטורט הצרפתי אך סימנו את ראשית סדיקתה של החומות הקהילתיות המסורתיות.^[3] במקורות התקופה מכונה זרם תמורות זה בשם "הרוח החדשה".^[3] השפעות אלו נתפסו בעיני ההנהגה הרבנית השמרנית כאיום רוחני ותרבותי ממשי על טהרתו ושלמותו של עם ישראל.^[3]

רבי חביב בן אליעזר טולידאנו ניצב בחזית המאבק האינטלקטואלי והרוחני מול תופעות אלו.^[3] הוא נחשף באופן ישיר להלכי המחשבה המודרניים הללו, ובחר שלא להסתפק בהתכנסות פסיבית, אלא להציג משנה הגותית סדורה המגנה על האמת התורנית ועל קדושת עם ישראל.^[3] תגובתו לא התאפיינה רק בשלילה, אלא בהצבת אלטרנטיבה אינטלקטואלית מכובדת ומנומקת.^[3]

משנתו זו הועלתה על הכתב בחיבורו המרכזי "תרומת הקודש".^[3] הספר מסווג תחת הקטגוריה של נושאים כלליים והגותיים, ומבטא תפיסת עולם שבה ביצור המנהגים וההלכה המסורתית מהווה מענה אקטיבי למשברי הזהות של העת החדשה.^[3] כתיבתו של רבי חביב בן אליעזר בחיבור זה מתאפיינת ברטוריקה מרשימה ובקנאות מתונה המבקשת לחזק את השורות הפנימיות של הקהילה, תוך הדגשת נצחיותה של התורה מול אופנות תרבותיות חולפות.^[3]

היצירה התורנית של חכמי טולידאנו ושימורה בדורות האחרונים

כדי להבין את עוצמת מנהיגותו של רבי חביב בן אליעזר, יש לבחון את פועלו בהקשר הרחב של הפעילות הספרותית וההלכתית של משפחתו במקנס.^[1] חכמי טולידאנו הותירו אחריהם ספרי יסוד הלכתיים ופרשניים אשר זכו להכרה מקיפה בכל רחבי העולם היהודי.^{[5, 6]}

אחד החיבורים המפורסמים בשושלת המשפחתית הוא הספר "מלאכת הקודש" לרבי משה טולידאנו (שנפטר ביום י"ג בטבת ה'תקל"ג / 1773 ללא בנים, והותיר כמה בנות שחתניהן הבולטים היו הרבנים מאיר ויוסף טולידאנו).^[5] ספר זה, המהווה פירוש מעמיק על פירוש רש"י לתורה, זכה לאזכורים נרחבים בכתביהם של פוסקים מפורסמים, ובראשם רבי חיים פלאג'י.^[5] דמות מרכזית נוספת מאותו הדור היא רבי חיים טולידאנו (המהרח"ט, 1687–1750), ששימש כאב בית הדין ורבה של מקנס, וחיבר את שו"ת "חק ומשפט".^[6]

בדורות הבאים המשיכו חכמי המשפחה להעשיר את ארון הספרים היהודי בחיבורים מגוונים.^[3] בין הספרים הללו ניתן למנות את החיבור הדרשני "פרדס דוד" לרב דוד טולידאנו ^[3], ואת הגדת הפסח "נורא תהילות" וכן הפירוש על מגילת אסתר לכמוה"ר רבי יהודה טולידאנו.^{[3, 7]}

כיום, ספריהם של חכמי משפחת טולידאנו, ובראשם החיבורים ההיסטוריים וחיבורו של רבי חביב בן אליעזר, זמינים לציבור הלומדים בזכות פעילותם של גופי הוצאה לאור מתמחים, ובהם "מכון טולידאנו" ובית ההוצאה "חוה" ^{[3, 8]}:

סינתזה רעיונית: משמירת החומות להנגשת התורה בדורות הבאים

אף שפועלו של רבי חביב בן אליעזר טולידאנו במאה ה-19 נשא אופי התגוננותי ומאבק תרבותי לשמירת טהרתו של עם ישראל ^[3], הרי שהמנגנון ההנהגתי המשפחתי עבר אבולוציה משמעותית בדורות הבאים.^[2]

במאה ה-20, עם התגברות תהליכי החילון והשינויים הדרמטיים בקרב הקהילות היהודיות במרוקו לאחר מלחמת העולם השנייה, הבין הרב חביב טולידאנו (השני) כי שמירת ערכי התורה דורשת כלים פדגוגיים אקטיביים.^{[2, 3]} בשנים תש"ה–תשי"ז (1945–1957) הוא הוביל את מפעל החייאת השפה העברית במרוקו, מתוך הבנה כי השפה היא גשר חיוני לשימור הזהות היהודית בקרב הדור הצעיר.^{[2, 3]} הוא התמחה בניסוחם של רעיונות תיאולוגיים מורכבים "בשפת הדור", כלומר בכתיבה נגישה, מודרנית ומאורגנת.^{[2, 3]}

תפיסה מתודולוגית זו מצאה את ביטויה המלא עם הקמת "מכון טולידאנו" בשנת תש"ס (2000) על ידי בניו, ברחוב ים סוף 24א בירושלים.^[2] המכון חרט על דגלו את הסיסמה "התורה במושגי הדור".^{[2, 3]} בניגוד לגישה השוללת את אמצעי המודרנה, המכון רתם את הכלים המודרניים – עימוד מתקדם, סדר מופתי ועיצוב גרפי בהיר – כדי להבליט את המבנה ההגיוני והסדר הפנימי בדברי חכמים.^[2]

תחת השקפה זו, המכון מוציא לאור הן את ספרי חכמי השושלת ההיסטוריים, כמו "תרומת הקודש" של רבי חביב בן אליעזר ^[3], והן סדרות מודרניות כגון "דיבור ומחשבה" על מורה נבוכים לרמב"ם, ספרי המהר"ל ואורות הקודש לרב קוק.^{[8, 9]} קיים חוט מקשר מובהק בין מאבקו של רבי חביב בן אליעזר לשמירת קדושת ישראל מול "הרוח החדשה" במאה ה-19 ^[3], לבין המאמץ המודרני להנגיש את אותם ערכים נצחיים בלבוש מודרני ומאורגן.^[2] בשני המקרים, המטרה נותרה זהה: ביצור מעמדה של התורה מול אתגרי הזמן, תוך התאמת דרכי הפעולה לצרכים המשתנים של הדור.^{[2, 3]}

סיכום

רבי חביב בן אליעזר טולידאנו מהווה חוליה קריטית בשרשרת המנהיגות הרוחנית של יהדות מקנס במאה ה-19.^{[1, 3]} חיבורו "תרומת הקודש" משמש עדות חיה להתמודדות של ההנהגה הרבנית עם ניצני העת החדשה.^[3] הערכת דמותו במבט היסטורי רחב חושפת כיצד ערכי השמרנות, הגאווה התורנית ושמירת הטהרה שהציג בכתביו ^[3], תורגמו ברבות השנים לכלים של חינוך, החייאת שפה והנגשה ספרותית מתקדמת בדורנו.^[2] מורשת זו ממשיכה להשפיע באופן ישיר על עולם התורה וההגות הכללי והמשפחתי באמצעות פעילות השימור וההוצאה לאור המבוצעת כיום בירושלים.^{[2, 3]}