טובה סנהדראי-גולדרייך

מבוא: שורשי המנהיגות והתפתחות התודעה הציונית-דתית

דמותה של טובה סנהדראי-גולדרייך (1906–1993) ניצבת בצומת מרכזי בהיסטוריוגרפיה של הציונות הדתית ושל המאבק הפמיניסטי הממסדי בישראל.^{[1, 2, 3]} כאישה הדתית הראשונה שנבחרה לכנסת וכמנהיגה שהובילה את ארגוני הנשים של הפועל המזרחי, הציגה סנהדראי דגם ייחודי של מנהיגות המשלבת נאמנות הלכתית עמוקה, מחויבות לצדק סוציאלי ואקטיביזם פוליטי חסר פשרות.^{[3, 4]} עשייתה, שהשתרעה על פני מרבית המאה העשרים, הגדירה מחדש את גבולות המעורבות הציבורית של נשים דתיות וביססה תשתיות מוסדיות וחוקתיות הממשיכות לעצב את פני המדינה.^{[2, 3, 5]}

התפתחותה הרעיונית של סנהדראי (לבית דיאמאנד) החלה בגליציה המזרחית, שם נולדה ב-23 בספטמבר 1906 בעיר טרנופול למשפחה יהודית ציונית-דתית אמידה ומעורבת חברתית.^{[1, 2, 6]} הוריה היו שותפים פעילים במוסדות הציוניים העירוניים, סביבה אשר נטעה בה כבר בגיל צעיר מודעות פוליטית רחבה.^[1] היא זכתה לחינוך מקיף ששילב השכלה כללית ויהודית, למדה בבית ספר עממי פולני ובתיכון עברי בטרנופול, אותו סיימה בהצטיינות יתרה, ואף זכתה בפרסים על מאמרים עבריים שפרסמה בכתבי עת באזור.^[6] בהמשך השלימה את לימודיה בסמינר למורים והחלה לעסוק בהוראת עברית, משלחת שהעמיקה את זיקתה לשפה ולזהות הלאומית.^[1]

בגיל 22 הצטרפה לתנועה החלוצית-דתית "תורה ועבודה", בה מצאה בית רעיוני שביטא את שאיפתה לשלב בין מחויבות דתית לעשייה יצרנית.^{[1, 6]} בתוך התנועה פילסה את דרכה במהירות לתפקידי הנהגה במזרח גליציה, ניהלה פלוגות עלייה וקבוצות הכשרה, והפכה לאחת מראשי "החלוץ המזרחי" בעירה.^{[1, 6]} מעורבותה הציבורית התרחבה עם בחירתה כנציגה בוועידות ארציות של המזרחי והפועל המזרחי בפולין, שם נבחרה גם כחברת הוועד המרכזי.^{[1, 6]} היא נמנתה עם מייסדות תנועת "בנות מזרחי", ובשנת 1932 הופקדה על ניהול קבוצת הכשרה משותפת של "תורה ועבודה" ו"החלוץ המזרחי".^[1] שנה לאחר מכן, ב-1933, נבחרה לשמש כצירה בוועידה הציונית בלבוב, תפקיד שהעניק לה ניסיון דיפלומטי ופוליטי בינלאומי ערב עלייתה לארץ ישראל.^[1]

בשנת 1934 עלתה סנהדראי ארצה והשתקעה תחילה בתל אביב.^{[1, 2]} כדי לקיים את עצמה עבדה בעבודות פיזיות ומזדמנות במושבים שונים, ובאופן זה נחשפה לראשונה ובאופן בלתי אמצעי למצוקותיהן המיוחדות של החלוצות הדתיות בארץ ישראל.^[1] מפגש זה הבהיר לה כי הממסד היישובי, ובעיקר הממסד הדתי, אינו מעניק מענה מספק לחלוצה הדתית המבקשת לשלב עבודה חקלאית ויצרנית עם שמירת מצוות קפדנית, תובנה שסימנה את תחילת מאבקה ארוך השנים לביסוס מסגרות נשיות דתיות עצמאיות.^[1]

משנתה התורנית והחברתית: שילוב "תורה ועבודה" ותיאוריית "אם כל חי"

משנתה התורנית של טובה סנהדראי-גולדרייך לא עוצבה בכתבים תאולוגיים מופשטים, אלא נגזרה ישירות מתוך השקפת העולם של תנועת "תורה ועבודה", אשר ראתה בעבודה הפיזית וביצירה הכלכלית בארץ ישראל ערכים דתיים מחייבים השלובים בלימוד התורה.^{[1, 7]} סנהדראי העניקה להשקפה זו פרשנות פמיניסטית שורשית, שביקשה לעגן את מעמד האישה במקורות התורה עצמה, מבלי להזדקק לכלים מושגיים חילוניים של מרד בדת.^[4]

בבסיס תפיסתה עמדה ההנחה כי המקורות היהודיים אינם מקפחים את האישה, אלא מעניקים לה מעמד רוחני ומוסרי פנימי מוצק.^[4] השקפה זו נוסחה באמרתה המפורסמת: "אין אנו בוכות על מעמדנו כנשים. מעמד זה מובטח לנו ממילא מן התורה, בהיות האישה 'אם כל חי'".^[4] מושג ה"אם כל חי" שימש בעיניה לא כעילת כבילה למרחב הביתי והמשפחתי הצר, אלא כמקור סמכות מוסרי המזכה את האישה בנקודת מבט ייחודית ובאחריות שווה לעיצוב פניה הרוחניים, הכלכליים והמוסריים של המדינה היהודית המתחדשת.^[4] סנהדראי גרסה כי מתוך תפקידה הייחודי של האישה במשפחה ובקהילה צומחת חובתה הציבורית להשתלב במוסדות השלטון והמשפט כדי להבטיח את חוסנה המוסרי של החברה.^{[2, 4]}

הביטוי הספרותי והרעיוני המרכזי לקווים הללו בדמותה כונס בספר הביוגרפי "באמונה בחרתי", בעריכת שאול מייזליש ובהוצאת תנועת "אמונה".^{[5, 8]} כותרת הספר שואבת השראה ישירה מהפסוק בספר ישעיהו: "עצות מרחוק אמונה אומן".^{[8, 9, 10]} הפירוש המקובל לפסוק זה, המובא בשמו של רש"י ופרשנים נוספים, מגדיר את הצירוף "אמונה אומן" כאמונה איתנה, נאמנת וחזקה המבוססת על הבטחות אלוהיות קדומות שהתקיימו.^{[9, 11]} עבור סנהדראי, אמונה זו לא הייתה פסיבית, אלא תורגמה להתמדה חסרת פשרות בשדה הציבורי ולנכונות להילחם על אמונתה גם מול התנגדויות עזות מבית.^{[7, 8]} מורשת זו, המחברת בין לימוד מעמיק לבין עשייה חברתית, מונצחת כיום על ידי תנועת "נאמני תורה ועבודה" באמצעות אפליקציית הלימוד היומי "Yomy", המאפשרת שילוב קבוע של לימוד תורה ומשניות עם עמל היום-יום ברוח חזונה של סנהדראי.^[2]

המאבק לייצוג פוליטי: הקמת "רשימת הפועלת והאשה הדתית" (1949)

נקודת המפנה ההיסטורית במאבק על ייצוגן הפוליטי של נשים דתיות בישראל התרחשה ערב הבחירות לאספה המכוננת (הכנסת הראשונה) בינואר 1949.^[7] המפלגות הדתיות והחרדיות המרכזיות החליטו על ריצה משותפת תחת מטרייה פוליטית אחת – "החזית הדתית המאוחדת".^{[7, 12]} אולם, בשל לחצים כבדים מצד הגורמים החרדיים והשמרניים בחזית, הוחלט להדיר באופן מוחלט נשים מרשימת המועמדים לכנסת.^[7]

סנהדראי, שעמדה בראש ארגון הפועלות של הפועל המזרחי, ראתה בהחלטה זו פגיעה קשה בזכויותיהן של הנשים השותפות למפעל הציוני-דתי וניסיון להחזירן לעמדת נחיתות ציבורית.^{[3, 7]} היא סירבה להיכנע לתכתיבים השמרניים, ויחד עם מנהיגות בולטות נוספות דוגמת דבורה אלינר, מרים אנקורית-אליאש וחיה גולדזק, הובילה מהלך פוליטי נועז של פרישה והקמת מפלגת נשים דתית עצמאית: "רשימת הפועלת והאשה הדתית".^[7]

הרשימה החדשה, שהתמודדה תחת האותיות "פ"ד", הציגה מצע בחירות חלוצי המשלב בין שתי מטרות יסוד שנתפסו עד אז כמנוגדות: ביצור האופי היהודי וההלכתי של המדינה החדשה באמצעות חקיקה לשמירת שבת וכשרות, לצד מאבק בלתי מתפשר למען שוויון זכויות לנשים בכלל, ולנשים דתיות בפרט, בשוק העבודה ובמוסדות המשפחה.^[7] אף על פי שהרשימה זכתה ב-2,796 קולות בלבד (כ-0.7% מסך הקולות) ולא עברה את אחוז החסימה, המהלך כפה על המפלגות הדתיות להכיר בכוחן הפוליטי של הנשים.^[7] בעקבות הלחץ והתהודה הציבורית, התמזגו הפורשות חזרה למפלגת האם (הפועל המזרחי, שהפכה בהמשך למפד"ל), תוך הבטחה לשילוב עתידי של נשים במוסדות המפלגה, הבטחה שהתממשה עם בחירתה ההיסטורית של סנהדראי לכנסת הרביעית בשנת 1959.^{[2, 3, 7]}

פעילות פרלמנטרית בכנסת: חקיקה סוציאלית ודיני משפחה

במהלך כהונתה הממושכת בכנסת, שהשתרעה על פני ארבע קדנציות רצופות (הכנסות 4–7, בין השנים 1959–1974), מיקדה סנהדראי את עיקר מאמציה בחקיקה סוציאלית ובהגנה על האוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה.^[2] היא תפסה את החוק לא רק ככלי נורמטיבי, אלא כאמצעי חברתי ומחנך ממדרגה ראשונה המעניק לאזרחים הזדמנות אמיתית להשתלב במסגרות תעסוקתיות יצרניות ומכובדות.^[2]

יוזמותיה בוועדות הכנסת ובמליאה התאפיינו בראייה מקיפה של זכויות העובד ובניסיון להסדיר את יחסי העבודה במשק הצעיר.^[2] בין היתר, קראה לחקיקה שתחייב לימוד מקצוע ומיומנויות מעשיות בבתי הספר ככלי לצמצום פערים חברתיים.^[2] היא דרשה לקבוע בחוק פרק זמן מוגדר למשא ומתן חובה טרם פתיחה בשביתה כדי למנוע נזקים למשק, והייתה שותפה פעילה בניסוח ובקידום חוקים מרכזיים כגון חוק שכר מינימום, חוק פיצויי פיטורים, והצעות חוק מגוונות בתחומי הבוררות ויישוב סכסוכי עבודה קולקטיביים.^[2]

בערוץ המקביל, הובילה סנהדראי שורה של רפורמות ממוקדות בתחום דיני המשפחה ורווחת הפרט, תוך ניצול כוחה הפרלמנטרי לתיקון עיוותים חברתיים שהשפיעו ישירות על נשים וילדים.^[2] היא יזמה חוק המחייב מתן מזונות לאלמנה מתוך עיזבון בעלה המנוח כדי למנוע את השלכתה לעוני, ופעלה לביטול הגבלת הגיל לתמיכה כלכלית בילדים במסגרת חוק הירושה, מתוך הבנה כי חובת הדאגה ליתומים אינה פוקעת בהגיעם לגיל בגרות פורמלי.^[2] לצד זאת, מתוך דאגה לשלומן הפיזי והמוסרי של נערות צעירות, הובילה את המאבק להעלאת הגיל המינימלי לקיום יחסי מין בהסכמה ל-18.^[2] עם זאת, בהתאם לקו השמרני-הלכתי שבו החזיקה, התנגדה סנהדראי באופן נחרץ לכל הצעה המבקשת להקל בעונשים על ביצוע הפלות או להוביל ללגליזציה שלהן, עמדה ששיקפה את תפיסתה הדתית בדבר קדושת החיים והמשפחה המסורתית.^[2]

מפעלים קהילתיים ולאומיים: תנועת "אמונה" וביסוס השירות הלאומי

עשייתה הציבורית של סנהדראי לא הצטמצמה לכותלי הפרלמנט, אלא התבטאה בהקמה והובלה של מפעלי ענק חברתיים ששינו את פני המציאות הקהילתית בישראל.^{[2, 5]} עם קום המדינה, התגייסה באופן מיידי לפעילות שטח אינטנסיבית למען קליטת עולים, תוך התמקדות מיוחדת בקליטתם המורכבת של עולי תימן ובסיוע למשפחות שנפגעו במהלך מלחמת העצמאות.^[1] פעילות זו נעשתה בשותפות הדוקה עם שרה שטרן, שותפתה לדרך ולימים חברתה לסיעת המפד"ל בכנסת.^[1]

כיושבת ראש תנועת "אמונה" (שהתפתחה מתוך ארגון הפועלות של הפועל המזרחי), הובילה סנהדראי מהפכה שירותית וחינוכית בקרב הציבור הדתי-לאומי.^{[1, 2, 3]} תחת הנהגתה, פיתח הארגון רשת ענפה של מעונות יום לגיל הרך, בתי ספר מקצועיים ומדרשות לבנות, מתוך שאיפה להעניק לנשים דתיות הן השכלה רחבה והן הכשרה מקצועית שתאפשר להן להשתלב בשוק העבודה המודרני באופן מכובד ועצמאי.^[1]

תרומתה ההיסטורית הבולטת ביותר לביטחון החברתי של המדינה הייתה חלקה המכריע בייסוד וביסוס מפעל השירות הלאומי.^[5] עם קביעת חובת גיוס החובה לצה"ל, התעוררה בקרב הציבור הדתי התנגדות עזה לגיוסן של בנות דתיות מטעמים הלכתיים של צניעות ושמירת מצוות.^[5] סנהדראי זיהתה את הסכנה החברתית הטמונה בהדרת הבנות הדתיות ממעגל התרומה הלאומי, וסברה כי פטור גורף ללא חלופה ייצר קרע חברתי עמוק ויפגע במעמדן הציבורי של הנשים הדתיות.^[5]

כדי לפתור משבר זה, הייתה סנהדראי מיוזמות ומקימות "האגודה להתנדבות בעם" (כיום "האגודה להתנדבות").^[5] האגודה, שהחלה את פעילותה ממשרד קטן וצנוע בירושלים, הציעה לראשונה מסגרת ממלכתית מפוקחת המאפשרת לבנות דתיות להתנדב לשנה או שנתיים של שירות קהילתי וסוציאלי במערכות החינוך, הבריאות והרווחה באזורי הפריפריה ובשכונות המצוקה.^[5] פתרון זה שמר על גבולות ההלכה והצניעות של הבנות, אך בו-זמנית פתח בפניהן צוהר ראשון ומשמעותי ליציאה מהמרחב הביתי הסגור אל עשייה לאומית אקטיבית, מהלך שהיווה זרז דרמטי להשתלבותן המקצועית והאקדמית של נשים דתיות בחברה הישראלית בעשורים הבאים.^[5]

סיכום ומורשת

טובה סנהדראי-גולדרייך נפטרה בירושלים ב-31 באוגוסט 1993, בגיל 86, ונטמנה בהר המנוחות.^[2] עשרות שנות פעילותה הציבורית הותירו חותם בל יימחה על המבנה החברתי והפוליטי בישראל. באמצעות שילוב נדיר של נחישות פוליטית, רגישות סוציאלית ומחויבות הלכתית עמוקה, הצליחה סנהדראי לנסח אלטרנטיבה פמיניסטית דתית ייחודית – כזו שאינה מושתתת על שלילת המסורת, אלא על קריאה מחודשת של מקורותיה לצורך העצמת האישה והפיכתה לשותפה שווה בעיצוב פני הריבונות היהודית.^{[3, 4]}

חוקיה המתקדמים בתחומי הרווחה ודיני המשפחה ממשיכים להוות בסיס למדיניות הסוציאלית בישראל, ומפעלי הענק שהקימה – ובראשם תנועת "אמונה" ומערך השירות הלאומי – ממשיכים לפעול בהיקפים רחבים המשרתים רבבות אזרחים.^{[2, 5]} החברה הישראלית מוקירה את זכרה בקריאת רחובות על שמה בערים תל אביב ובאר שבע ^[2], ודמותה נלמדת כמודל היסטורי חלוצי הממחיש כיצד כוחה של אמונה עשוי להפוך לכלי משמעותי של תיקון עולם ועשייה פוליטית מעצבת.^{[3, 8]}