רבי רפאל עמנואל חי ריקי

מבוא: המרחב התאולוגי וההיסטורי של קבלת איטליה במאה ה-18

המאה השמונה-עשרה הציבה את עולם התורה האורתודוקסי, ובייחוד את המרחב המיסטי של מקבלי איטליה וארץ ישראל, בפני אתגרים תאולוגיים ומתודולוגיים מורכבים. בעקבות המשבר השבתאי, התעורר צורך דחוף בארגון מחדש, בסיסטמטיזציה ובביסוס תפיסתי מוגדר של תורת הנסתר, תוך הרחקתה ממחוזות האנרכיה הרוחנית ^{[cite: 1, 2]}. בתווך ההיסטורי והרעיוני הזה בולטת דמותו של רבי רפאל עמנואל חי ריקי (ה'תמ"ז–ה'תק"ג; 1687–1743) ^{[cite: 1]}. כרב, מקובל, פרשן משנה, מדקדק ופייטן, שימש רבי עמנואל חי ריקי גשר בין מסורת הלמדנות האיטלקית המוקפדת לבין המרכז המיסטי של צפת וירושלים ^{[cite: 1, 3]}. פועלו הספרותי לא רק הנגיש את קבלת האר"י לקהל הרחב באמצעות מבנה ספרותי חסר תקדים, אלא גם חולל את אחד הפולמוסים התאולוגיים המכוננים בעת החדשה סביב שאלת מהות הצמצום ^{[cite: 2, 3]}.

ביוגרפיה מקיפה וקורות חיים: נדודים, עשייה וקידוש השם

חייו של רבי רפאל עמנואל חי ריקי היו שרשרת מתמדת של תנועה גאוגרפית, מאבקים קיומיים, טרגדיות אישיות ומסירות נפש הלכתית ורוחנית ^{[cite: 1, 3]}. הוא נולד בט"ו בתמוז ה'תמ"ז (26 ביוני 1687) בעיר פרארה שבמדינת האפיפיור לאביו אברהם ולאמו מרים ^{[cite: 1]}. בעודו תינוק, עקרה משפחתו לרוויגו, עיר מולדתה של האם ^{[cite: 1]}. בגיל שש בלבד התייתם מאביו, ודודו מצד אמו, הרב ידידיה רבינו, פרנס את המשפחה וגידל את היתומים ^{[cite: 1]}. בגיל 19 נפטר הדוד המפרנס, ורבי עמנואל נאלץ לצאת למסע נדודים ממושך כדי להתפרנס כמלמד תינוקות ^{[cite: 1]}.

במהלך נדודיו הגיע לעיר פיורינצולה, שם עסק במלאכת המלמדות, ובהמשך עבר לפירנצה, בה נשא לאישה את מרת מרים ^{[cite: 1, 4]}. משם עבר לגוריציה, שם הוסמך לרבנות בשנת ה'תע"ז על ידי רבי הלל אשכנזי ^{[cite: 4]}. אולם, כהונתו בגוריציה נקטעה במהירות בשל מחלוקת הלכתית עקרונית; רבי עמנואל החזיק בעמדה נחרצת לפיה יהודים אשכנזים אינם צריכים להניח תפילין בימי חול המועד, גם אם הם מתגוררים בתוך קהילה ספרדית (שבה נהגו להניח תפילין) ^{[cite: 1, 5]}. הקהילה הספרדית המקומית סירבה לקבל פסיקה זו, ובשל המתיחות נאלץ לעזוב את משרתו ^{[cite: 1, 5]}.

לאחר מכן הגיע לוונציה, שם המשיך ללמד עד שחלה במחלה קשה ותלמידיו התפזרו ^{[cite: 1, 3]}. עם החלמתו, נקרא לשמש כמורה בטריאסט במשך כארבע שנים ^{[cite: 4, 6]}. בטריאסט בא לידי ביטוי כושרו הפדגוגי הייחודי; כדי להמחיש לתלמידיו את מבנה המשכן ואת כליו כפי שהם מתוארים במקרא, יצר דגם תלת-ממדי מקרטון ^{[cite: 1, 5]}. מלאכה חזותית זו שימשה השראה לכתיבת חיבורו המדעי-הלכתי הראשון, "מעשה חושב" ^{[cite: 1, 6]}. בספריו הצביע רבי עמנואל על רבי נתן פינקארלי (בן רבי יואל), מורה הוראה באלכסנדריה דלה פאליה, כמורו ורבו המובהק בתורה ^{[cite: 1, 3]}.

בגיל שלושים (ה'תע"ח) עלה רבי עמנואל לראשונה לארץ ישראל והתיישב בצפת, שם התמסר לחקר קבלת האר"י מתוך הכתבים המקוריים ^{[cite: 1, 4]}. בצפת ערך מחדש את טיוטת חיבורו ההלכתי "דקדוקי עניות" והעניק לו את השם הסמלי "הון עשיר" ^{[cite: 3, 5]}. שהותו בצפת נקטעה באכזריות לאחר כשנתיים עקב מגפה קשה שהשתוללה בגליל העליון, שבה נפטרה בתו ^{[cite: 4, 5]}. רבי עמנואל ומשפחתו נאלצו להימלט מהארץ באונייה, אך בדרכם הותקפה הספינה על ידי שודדי ים ^{[cite: 3, 5]}. הוא ומשפחתו נלקחו בשבי לחופי צפון אפריקה, ולאחר ארבעים ימי שבי מורטים נפדו בממון רב והגיעו לעיר ליוורנו שבאיטליה ^{[cite: 3, 4, 5]}.

באיטליה נקרא לכהן כרב בפירנצה, תפקיד בו שימש ארבע שנים (ה'תע"ח–ה'תפ"ג) ^{[cite: 4, 5]}. בשנת ה'תפ"ג החליט לפרוש מהרבנות הממסדית ועבר להתגורר בליוורנו, שם חי כשתים-עשרה שנים וכיהן כראש ישיבת "בית הנערים" וישיבת "אורח חיים" ^{[cite: 4]}. בתקופה זו חיבר את יצירתו המונומנטלית "משנת חסידים" ^{[cite: 3, 5]}. כדי להדפיס את ספריו ולהפיצם, ערך רבי עמנואל מסעות ארוכים ברחבי הקהילות היהודיות הגדולות באירופה ובאימפריה העות'מאנית, וביקר באמסטרדם, לונדון, קושטא, סלוניקי ואיזמיר ^{[cite: 1, 3]}.

באחרית ימיו החליט לשוב לצמיתות לארץ ישראל ^{[cite: 1, 3]}. בדרכו חזרה, התעכב כשנתיים בארם צובא (חלב) שבסוריה, שם עסק במסחר בסחורות ששלחו לו שותפיו מליוורנו, מתוך מטרה לצבור הון עצמאי שיאפשר לו ללמוד תורה בירושלים מבלי ליפול לנטל על הציבור ^{[cite: 1, 3]}. לאחר שהשיג את מבוקשו, עלה לירושלים והשתקע בה ^{[cite: 1, 3]}.

מתוך שאיפה להקים בירושלים ישיבה לתלמידים מובחרים בשם "חברים מקשיבים", יצא רבי עמנואל שוב לחוץ לארץ לגיוס תרומות ולהדפסת יתרת כתבי היד שלו ^{[cite: 1, 7]}. לאחר כשנתיים של נדודים באירופה, בעודו עושה את דרכו חזרה לארץ ישראל, פגעו בו שודדים חמושים (חיילים נוכריים) בראש חודש אדר ה'תק"ג, בדרך שבין מודינה לבולוניה ^{[cite: 1, 8]}. הרוצחים ניסו להכריחו לעבור על דתו ולאכול מאכלות אסורים (בשר חזיר), ומשסירב בכל תוקף, חנקו אותו למוות ברצועות התפילין שלו ושדדו את כספי הישיבה שאסף ^{[cite: 4, 8]}. גופתו נמצאה כעבור שבוע כשהיא שלמה וללא כל סימן ריקבון ^{[cite: 4]}. בז' באדר ה'תק"ג הובא לקבורה בצ'נטו שבבולוניה, שם הוקמה על קברו מצבה מחודשת בשנת 2011 על בסיס מפות קבורה עירוניות עתיקות ^{[cite: 1, 4]}.

המרחב הגיאוגרפי של רבי עמנואל חי ריקי

הרשת הגיאוגרפית שטוותה דמותו של רבי עמנואל חי ריקי נפרסה על פני שלוש יבשות ומספר רב של מדינות וקהילות, כפי שמתואר בטבלה הבאה:

"משנת חסידים": המבנה המשנאי של הקוסמולוגיה הלוריאנית

תרומתו המהפכנית ביותר של רבי עמנואל חי ריקי למחשבה היהודית נעוצה ביצירתו הקבלית "משנת חסידים" ^{[cite: 1, 3]}. עד להופעת חיבור זה, לימוד קבלת האר"י היה מבוזר, נתון בתוך קבצים ארוכים וסבוכים (כדוגמת שמונה שערים של רבי חיים ויטאל) שהקשו על השגת מבט תאולוגי שיטתי ומקיף ^{[cite: 1, 2]}. רבי עמנואל פתר קושי פדגוגי ומבני זה על ידי ארגון מחדש של הקוסמולוגיה, האנתרופולוגיה והפרקטיקה הלוריאנית במתכונת של שישה סדרי משנה ^{[cite: 1]}.

הספר מחקה באופן מוחלט את הסגנון הלאקוני, הקצר והסמכותי של המשנה התנאית, והוא מחולק לסדרים, מסכתות, פרקים ומשניות ^{[cite: 1]}. חלוקה זו אפשרה ללומד לקבל מפה קוגניטיבית ברורה של העולמות העליונים וכוונות המצוות ^{[cite: 1, 11]}. החיבור נחלק לשלושה "מפתחות" מושגיים ^{[cite: 11, 12]}:

מפתח העולמות (חלק א')

מפתח זה מוקדש לקוסמולוגיה ולסדר ההשתלשלות של ההוויה מהאין-סוף ועד לעולם העשייה הגשמי ^{[cite: 2, 13]}. רבי עמנואל חילק את השלבים הקוסמיים לסדרים מקבילים לשל המשנה ^{[cite: 1]}:

• סדר זרעים: עוסק בצמצום הראשון, באור האין-סוף, ברשימו, ובפרצופי אדם קדמון (א"ק) ועולם העקודים ^{[cite: 1, 2]}.
• סדר מועד: דן בעולם התיקון, בשבירת הכלים ובפרצופים העליונים של עולם האצילות (עתיק יומין, אריך אנפין, אבא ואמא, וזעיר אנפין) ^{[cite: 1, 2]}.
• סדר קדשים: מתמקד במערכת העולמות התחתונה – בריאה, יצירה ועשייה (בי"ע), ובאופן השתלשלותם מהאצילות ^{[cite: 1, 2]}.
• סדר טהרות: מתאר את עליית העולמות בשבתות, בימים טובים ובעתיד לבוא ^{[cite: 1]}.

מפתח הנשמות (חלק ב')

חלק זה מתמקד באנתרופולוגיה ובפסיכולוגיה המיסטית, ומקביל לסדר נשים של המשנה ^{[cite: 1, 13]}. הוא עוסק במבנה נשמת האדם (נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה), אופן התהוותה, זיווגי הנשמות, חטא אדם הראשון והשלכותיו, סוד הגלגולים, העיבור והיבום הרוחני ^{[cite: 1, 14]}.

מפתח הכוונות (חלק ג')

מדריך מעשי מפורט לכל כוונות התפילה והמצוות לאורך מעגל השנה והחיים ^{[cite: 11, 15]}. החלק מקביל בעיקר לסדר נזיקין (העוסק בבירור הניצוצות מהקליפות והכנעת הסיטרא אחרא) ולמערכת הכוונות היומית והחגית ^{[cite: 1, 13]}.

התקבלותו של הספר "משנת חסידים" בעולם התורה והחסידות

השפעתו של הספר "משנת חסידים" הייתה רחבה ועמוקה, וחצתה קהילות ואסכולות מחשבתיות שונות:

זיקתו של הבעל שם טוב ותלמידיו לספר

מייסד תנועת החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט), ראה ב"משנת חסידים" מקור מוסמך וקדוש להבנת כוונות האר"י ^{[cite: 3, 16]}. מסורות חסידיות רבות קושרות את הבעש"ט ללימוד בספר זה ^{[cite: 16, 17]}. כך, למשל, נמסר כי הבעש"ט יישם למעשה את המובא ב"משנת חסידים" (במסכת תיקון המגפה, פרק א') לגבי הסגולה של עשב ה"רוטא" (שערכו הגימטרי הוא 216, כמניין אותיות שם ע"ב, והוא ראשי תיבות של "רפאינו ה' ונרפא") כשמירה מפני מגפות ^{[cite: 18, 19, 20]}.

סיפור חסידי נוסף מתאר כיצד רבי אליהו, מקורבו של הבעש"ט, שהיה מתפלל עמו מילה במילה, הבחין כי הבעש"ט כופל פעמים רבות את הפסוק "שקר הסוס לתשועה" במהלך פסוקי דזמרה ^{[cite: 17]}. רבי אליהו פתח את הספר "משנת חסידים" כדי לחפש אם קיימות כוונות מיוחדות לפסוק זה, ומשלא מצא, הפסיק להתפלל בקצב של הבעש"ט ^{[cite: 17]}. מאוחר יותר פנה אליו הבעש"ט והעיר לו על כך שנטש אותו באמצע התפילה ^{[cite: 17]}.

כמו כן, המלצתו הפדגוגית של ריקי ב"משנת חסידים" לפיה אדם הנמנע במשך ארבעים יום רצופים משיחה בטלה זוכה להשגת רוח הקודש, הפכה ליסוד מוסר נפוץ מאוד בספרות החסידית והתקבלה כדרך מעשית לזיכוך הנפש ^{[cite: 21]}.

מעמדו בקרב חוגי מקובלי וילנה ואירופה המזרחית

הגאון מווילנה (הגר"א) למד את הספר בעיון רב ואף חיבר עליו הגהות וביאורים קבליים מקיפים ^{[cite: 1, 22]}. תלמידיו של הגר"א, ובראשם רבי מנחם מענדל משקלאב, הדפיסו את חיבוריהם הקבליים כשהם שזורים בביאורי הגר"א על דפי ה"משנת חסידים" ^{[cite: 23]}. למרות המחלוקת התאולוגית על הצמצום, הספר התקבל כספר יסוד קאנוני בכל ישיבות המקובלים באירופה ובארץ ישראל ^{[cite: 3]}.

המפרשים והמבארים על ספר "משנת חסידים"

סביב המבנה הייחודי של "משנת חסידים" התפתחה ספרות פרשנית ענפה, שנועדה לחבר את דבריו הקצרים של רבי עמנואל חזרה למקורותיהם בכתבי האר"י ובזוהר, או לפשטם ללומדים הצעירים ^{[cite: 1]}:

• טעם עצו: ביאור מקיף ועמוק על "מפתח העולמות" שבספר, שחיבר המקובל רבי פנחס אליהו הורביץ מווילנה (מחבר "ספר הברית") ^{[cite: 1, 24]}.
• מגיד משנה: פירוש רחב על ארבעה סדרי משנה שבספר, מאת רבי יוסף משה אייזנברג מדרוהוביטש (או דז'לושיץ) ^{[cite: 1, 23]}.
• מגיד שני: ביאור מיוחד המוקדש למסכת "נשים" (העוסקת בעולם הנשמות) ב"משנת חסידים", שחיבר רבי יעקב אריה ליב פרנקל ^{[cite: 1]}.
• בית שער: ביאורים, הערות ומקורות מקיפים מאת רבי מיכאל בורנשטיין ^{[cite: 1, 25]}.
• פרי הג"ן: הערות, הארות ומקורות על חמשת סדרי "משנת חסידים" (הכוללים את מפתח העולמות ומפתח הנשמות), שחיבר בדורנו הרב ניר גולן ^{[cite: 1]}.
• כסף משנה: ביאור קבלי מאת המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי, רבה של יפו, המבאר את שיטת ריקי לאור דרכו של הגר"א ^{[cite: 23]}.
• עטרת יוסף: פירוש מאת רבי יוסף, אב"ד ליסקובה, שנדפס לצד מהדורות הספר ^{[cite: 23]}.

פולמוס הצמצום: הגות "יושר לבב" מול "שומר אמונים"

לצד פועלו הפדגוגי ב"משנת חסידים", רבי עמנואל חי ריקי היה הוגה דעות תעוזתי שהגדיר את אחת המחלוקות התאולוגיות הגדולות ביותר בתולדות הקבלה ^{[cite: 2, 3]}. בספרו "יושר לבב" (אמשטרדם, ה'תק"ב) ניסח רבי עמנואל באופן השיטתי והמפורט ביותר את תפיסת "צמצום כפשוטו" (Literal Tzimtzum) ^{[cite: 1, 3]}.

סוגיית הצמצום נוגעת לשאלה קיומית ותאולוגית: כיצד נברא העולם החומרי מתוך אלוהות אינסופית שמילאה את כל המציאות ^{[cite: 2, 26]}? בכתבי האר"י נאמר כי הבורא "צמצם את עצמו אל הצדדים ונשאר חלל פנוי" שבתוכו נאצלו העולמות ^{[cite: 2]}. המקובלים נחלקו בהבנת הגדרה זו ^{[cite: 26, 27]}:

שיטת רבי עמנואל חי ריקי בספר "יושר לבב"

רבי עמנואל טען כי יש להבין את דברי האר"י כפשוטם ממש ^{[cite: 28, 29]}. לטענתו, הבורא פינה את עצמותו ואת אורו באופן פיזי וממשי ממקום החלל הפנוי, והוא מנהיג ומפקח על העולם "מלמעלה" באופן של השגחה פרטית בלבד ^{[cite: 2, 3]}. רבי עמנואל הציג שני נימוקים מרכזיים לשיטתו ^{[cite: 2]}:

• מניעת הגשמה וחילול הקודש: ריקי טען כי אילו נניח שהצמצום אינו כפשוטו, והאלוהות האינסופית ממשיכה לנכוח בתוך העולם הזה בכל תוקפה, אנו נאלצים להניח שהאלוהות מצויה גם בתוך דברים גשמיים, שפלים, מלוכלכים ונבזיים, דבר המהווה השפלה חמורה ובלתי נסבלת לרוממות הבורא ^{[cite: 2, 27]}.
• הרצון החופשי כמקור ההגבלה: בתגובה לטענה שצמצום ממשי מייחס גבול וחיסרון לאל, הסביר ריקי כי גבול נחשב לחיסרון רק כאשר הוא נובע מחולשתו של הדבר המוגבל ^{[cite: 2]}. אולם, כאשר הגבול נעשה ברצונו החופשי של הבורא, שיכול לבטלו בכל רגע שירצה, אין בכך שום חיסרון אלא ביטוי של יכולתו המוחלטת ^{[cite: 2, 3]}.

הוא דימה זאת למלך המשקיח מחלונו על דבר לכלוך – המלך נותר טהור ומופרד בהיכלו, ורק מבטו והשגחתו מגיעים אל המציאות הנמוכה בחוץ ^{[cite: 2, 3]}.

ההתנגדות התאולוגית ושיטת "צמצום שלא כפשוטו"

תפיסה זו עוררה התנגדות עזה בקרב הוגים מזרם הקבלה המטפיזית והחסידית ^{[cite: 2, 27]}:

• רבי יוסף אירגאס ("שומר אמונים"): יצא בפולמוס חריף נגד בן דודו ריקי, וטען כי הרוצה להבין את הצמצום כפשוטו נופל בשיבושים אמוניים חמורים המייחסים לאל תכונות גופניות כגון מקום, תנועה ושינוי ^{[cite: 2, 26]}. אירגאס הוכיח כי הצמצום אינו אלא משל פדגוגי להעלמת האור ולא להסתלקותו הממשית ^{[cite: 26, 29]}.
• האדמו"ר הזקן מחב"ד (רבי שניאור זלמן מלאדי): שלל לחלוטין את גישת "יושר לבב" וביסס את החסידות על העיקרון שאין שום מקום פנוי מהשכינה ("לית אתר פנוי מיניה") ^{[cite: 3, 27]}. בתניא קבע כי הדעה שהבורא מסתלק ורק משגיח מלמעלה היא "שגגת מקצת חכמים בעיניהם... לא בדעת ידברו" ^{[cite: 2, 3, 27]}.
• הגר"א ותלמידיו: הגר"א צידד בעמדה קרובה לצמצום כפשוטו (במובן של סילוק הרצון האינסופי והחלפתו בהשגחה מוגבלת) ^{[cite: 2, 27]}, אולם תלמידו המובהק רבי חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" מצא נתיב ביניים המגשר בין הקצוות, תוך הדגשה כי מצדו של הבורא אין שום שינוי והצמצום קיים רק מבחינת השגתם של הנבראים ^{[cite: 2, 27]}.

השוואה מושגית בין אסכולות הצמצום במאה ה-18

ההבדלים בין השיטות השונות בפולמוס הצמצום מוצגים בטבלה הבאה:

פרדוקס ההסכמות ההדדיות

למרות עומק המחלוקת התאולוגית שחילקה את עולם המקובלים לשני מחנות, רבי עמנואל חי ריקי ורבי יוסף אירגאס שמרו על קשרי ידידות משפחתיים והערכה הדדית עצומה ^{[cite: 1]}. ביטוי מובהק לכך ניתן למצוא בדפי הספרים עצמם: רבי יוסף אירגאס העניק הסכמה חמה לספרו של ריקי "הון עשיר" ^{[cite: 1]}, ואילו רבי עמנואל חי ריקי העניק הסכמה נלהבת לספרו של אירגאס "שומר אמונים" ^{[cite: 1]}. שיתוף פעולה זה מדגיש את תרבות השיח התורנית המפוארת של יהדות איטליה, שבה ויכוחים על תואר האלוהות ומהות הבריאה התנהלו מתוך כבוד הדדי מוחלט וללא חרמות ^{[cite: 1]}.

מכלול יצירתו הספרותית של רבי עמנואל חי ריקי

רבי עמנואל הותיר אחריו קורפוס ספרותי עשיר ומגוון המקיף את כל חלקי התורה, כפי שמפורט בטבלה הבאה:

מורשתו לדורות: ישיבת "כנסת ישראל" ותחיית הגותו

חזונו של רבי עמנואל חי ריקי להקים מרכז תורני גדול בירושלים לא גווע עמו בדרך ממודינה לבולוניה ^{[cite: 1, 7]}. החצר הגדולה שרכש ריקי בתוככי ירושלים לצורך הקמת ישיבתו "חברים מקשיבים", הפכה זמן קצר לאחר מותו לבסיס הפיזי של אחת הישיבות המפורסמות ביותר בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל ^{[cite: 7, 10]}.

בשנת ה'תק"ב (1742), עלה לירושלים המקובל רבי חיים אבן עטר (ה"אור החיים" הקדוש) בראש חבורת תלמידים גדולה מאיטליה ומרוקו ^{[cite: 10]}. בעידודם של פרנסי קהילת ליוורנו, ששימשו פטרונים פיננסיים הן של רבי עמנואל והן של האור החיים, התיישבה החבורה בחצר המרווחת שרכש רבי עמנואל חי ריקי ^{[cite: 3, 10]}. במקום זה הוקמה ישיבת "כנסת ישראל" (הידועה גם כ"מדרש כנסת ישראל"), שהתקיימה במקום לאורך המאה ה-18 וה-19 (לפחות עד שנת 1866) ^{[cite: 1, 10]}. בין תלמידיה הגדולים של הישיבה בחצר זו נמנו המקובלים והפוסקים המרכזיים של ירושלים, ובהם רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), רבי יונה נבון ורבי יהודה עייאש ^{[cite: 10]}. כיום, המבנה ההיסטורי משמש כבית הכנסת "אור החיים" ומוזיאון חצר היישוב הישן בעיר העתיקה בירושלים ^{[cite: 10]}.

במאה העשרים ואחת זוכה משנתו של רבי עמנואל חי ריקי לעדנה מחודשת ^{[cite: 35, 36]}. פרויקטים תורניים רחבי היקף שקדו על הגהה מדויקת של כתבי יד, סידור מחדש של הפירושים ועיצוב מאיר עיניים של כל חיבוריו ^{[cite: 35, 36]}. הוצאתם לאור של ספרי "משנת חסידים" ו"הון עשיר" במהדורות מפוארות מאפשרת ללומדים מכל רחבי העולם להתוודע מחדש למשנתו הבהירה והשיטתית של אחד מגדולי המקובלים והלמדנים של יהדות איטליה ^{[cite: 15, 36]}.